מולקולה בשם "פאס", הנמצאת על-גבי קרומי התאים בעור, אחראית ככל הנראה לשרשרת השינויים הגורמים להיווצרות מחלת הפסוריאזיס בעור. כך עולה (יום ג', 10.1.06) ממחקר שנערך בפקולטה לרפואה בטכניון, במרכז הרפואי פלימן בחיפה ובאוניברסיטת סטוני ברוק בארה"ב.
במסגרת המחקר נלקח עור מחולי פסוריאזיס והושתל על-גבי עכברים עם ליקוי במנגנון החיסוני. הליקוי במערכת החיסונית הביא לכך שהעכברים מסוגלים לקלוט שתלי עור אנושי ותאים אנושיים שנלקחו מדם החולים. תופעת הפסוריאזיס נוצרה בעור האנושי שהושתל על-גבי העכברים בעקבות הזרקת תאי הדם הלבנים.
עור הפסוריאזיס מתאפיין, בין היתר, בהופעת חלבונים על-גבי קרומי התא שחלקם נקרא "פאס". ה"פאס" גורם בדרך-כלל למוות תאי מבוקר, אך עור הפסוריאזיס מאופיין בהתנגדות למוות התאי, למרות הנוכחות המוגברת של חלבוני ה"פאס". בעקבות התנגדות עור הפסוריאזיס למוות מבוקר, קיים ריבוי משמעותי של התאים בעור ומכאן העובי הבולט וריבוי הקשקשים אצל חולי הפסוריאזיס.
במחקר הוזרקו לעכברים, בנוסף לתאי הדם הלבנים, גם נוגדנים כנגד חלבוני ה"פאס". מהממצאים עולה, כי נוגדני ה"פאס" בלמו את היווצרות התהליך הפסוריאטי בעור האנושי. מכאן שמולקולות ה"פאס" מפעילות בעור הפסוריאטי שרשרת שינויים חלופית המובילה להיווצרות הפסוריאזיס.
פרופ' עמוס גילהר, מנהל המרכז הרפואי פלימן וראש המעבדה לחקר העור בפקולטה לרפואה בטכניון, מסר כי חשיבות הממצאים היא בכך שהם חושפים את "מפת הדרכים" של התפתחות הפסוריאזיס בעקבות פעילות כדוריות הדם הלבנות. מידע זה עשוי להיות שימושי ביצירתם של טיפולים חדשים למחלת הפסוריאזיס.
מחלת הפסוריאזיס
מחלת הפסוריאזיס ("ספחת") היא מחלת עור המתבטאת בהופעת שטחים מורמים מהעור הבריא ומכוסים בקשקש דק, כספי ולבן. למחלה יש תופעות קליניות שונות, ובין השלכותיה ניתן למנות אי נוחות, מבוכה והגבלת תיפקוד.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה