הממשלה החליטה: לא להתיר חשיפת חומר מתוך העדויות והפרוטוקולים של ועדת כהן

מליאת הממשלה החליטה שלא להתיר, בעת הזאת, את פרסומם של פרוטקולים ועדויות שנשמעו בפני ועדת כהן, שחקרה בעיצומה של מלחמת לבנון את אחריות הדרג הצבאי והמדיני בישראל לטבח במחנות סברה ושתילה.

כזכור, בעקבות מסקנות אותה ועדה, נאלץ אריאל שרון להתפטר מתפקידו כשר הביטחון. ואולם, הוועדה הטילה איפול ואסרה פרסום חלק מהדוח, בנימוק כי הדבר עלול לפגוע בביטחון המדינה. החלטה זו דווקא החמירה עם שרון, שכן דבר זה התפרש כניסיון להסתיר מעורבות חמורה עוד יותר של שרון.

ערב הבחירות לראשות הממשלה, הגישו כמה גורמי שמאל עתירה לבית המשפט העליון, בדרישה לחשוף את העדויות והפרוטוקולים, וכן את חלק מהדוח עליו הוטל איפול. בין העותרים נמצאה גם ח"כ זהבה גלאון, שביקש בדרך זו לפסול את שרון מלהתמודד על כהונה לראשות הממשלה. שרון עצמו הודיע אז פומבית, כי הוא אינו מתנגד לחשיפת הדוח על כל חלקיו, וכי הוא בטוח שהפרסום יביא לטיהורו המוחלט.

בית המשפט נמנע אז מלהתערב, וזאת לאחר שהפרקליטות - בהנחיית היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין - הודיעה לבית המשפט העליון, כי שאלת החיסיון תובא בפני הממשלה, וכי לצורך קבלת החלטה בעניין זה, על הממשלה לקבל תחילה חוות דעת מקצועית מגורמי הביטחון.

ואכן, ועדת משנה לענייני ביטחון לאומי החליטה באוגוסט 2001 על הקמת צוות מקצועי, לשם גיבוש עמדה וקבלת החלטה. הצוות האמור - שהורכב מנציגי אמ"ן, שב"כ ומוסד, בדק את החומר והגיש הצעה מנומקת, שלא להתיר, בעת הזאת, את פרסום הדוח המלא ואת העדויות והפרוטוקולים שנדרשו לפי אותה עתירה.

בעקבות המלצה הוועדה קיימה כאמור הממשלה דיון בנושא זה (23.6.02). ראש הממשלה אריאל שרון השתתף בדיון, למרות עניינו האישי בנושא זה. במהלך הדיון הביע שרון את עמדתו - אותה הביע פומבית במשך שנים - לפיה הוא בעד חשיפת הדוח המלא, וכי נושא זה צריך להיות גלוי בפני הציבור. ואולם, רוב שרי הממשלה היו נגד חשיפת החלקים שפרסומם נאסר עד כה, ולכן אומצה החלטת הוועדה. שרון השתתף כאמור בדיון אך לא בהצבעה. הממשלה קיבלה בעניין זה שתי החלטות (ציטוט):

- להותיר בעינה, לפי שעה, את קביעת ועדת כהן (ועדת החקירה לחקירת האירועים במחנות הפליטים בביירות, שאירעו בספטמבר 1982), על-פי הסמכות המוקנית לה בסעיף 20(א) לחוק ועדת חקירה, התשח"ט-1968, ולא להתיר את פרסומם של פרוטוקולי הישיבות שהתנהלו בדלתיים סגורות ואת נספח ב' לדוח הוועדה;

- לקבוע כי הסוגיה תיבחן מחדש בעוד 5 שנים, או כאשר יתעוררו נסיבות שיצדיקו זאת, גם על-מנת לבחון פעם נוספת את האיזור בין זכות הציבור לדעת לבין הצורך לשמור על האינטרסים הביטחוניים של המדינה ויחסי החוץ שלה, וצינעת הפרט ואינטרסים רלוונטיים נוספים.