אריק שרון - לוחם, נער ב'הגנה'

"נער ההגנה": אריאל (אריק) שרון היה לוחם כבר בנערותו. ולא עוד לוחם, אלא אחד הטובים והאמיצים. הוא נמנה עם מגיני הארץ עוד לפני שהוקמה. חניכי הגדנ"ע, ואריק בתוכם, גוייסו לגוף הצבאי המרכזי של היישוב היהודי, שהיה מזוהה באופן טבעי עם הזרם המרכזי של תנועת העבודה - ארגון "ההגנה". אריק התקבל לשורות הארגון בשנת 1942, כשמלאו לו 14 שנים בלבד. הוא הצטווה להגיע בחשאי למקום מסתור בפרדס מחוץ לכפר מל"ל, שם מוקמה המפקדה המקומית של "ההגנה".

כשהגיעו אריק וחבריו לפרדס, בשעת לילה מאוחרת, הם נכנסו בזה אחר זה אל מאחורי פרגוד, שהוכן במיוחד, ונשבעו אמונים על ספר תנ"ך ואקדח. טקס ההשבעה לא היה מרשים במיוחד, אבל ההכרה שבאותו מעמד הפכו הנערים לחלק מצבא "המדינה בדרך", ריגשה מאוד את שיינרמן הצעיר.

בימים הראשונים לחברותו ב"הגנה", התאמן אריק בצוותא עם המצטרפים הטריים האחרים פעמיים בשבוע - פעם אחת בליל שבת ושנייה בלילה נוסף באמצע השבוע - ואולם חיש קל זיהו מדריכיו את כישוריו היתרים, והוא גויס ליחידת המצטיינים, שנקראה "המאותתים". חברי היחידה המיוחדת, ורק הם, זכו להתאמן בירי ברובה אוויר ולמדו לנקות נשק, להשתמש בו וכיצד אוחזים בסכין.

משימתם המבצעית הראשונה של הנערים המצטיינים הייתה להעביר פתקים לשומרים, שבהם צוינו שעות השמירה שלהם. ואולם בשלב זה, בחלק גדול מהמקרים, הסתכמה הפעילות המבצעית שלהם ברכישת סיגריות עבור המפקדים המבוגרים.

נערי כפר מל"ל התייחסו לפעילות בארגון המחתרת "ההגנה", שבוצעה ללא ידיעת ההורים, בכובד ראש. אולם איש מהם לא הצליח אפילו לדגדג את הרצינות התהומית, שבה התייחס אריק אל הפרויקט. חבריו ראו אותו רץ בלילות סביב הכפר, כדי לשפר את כושרו הגופני ולהתחשל, ובכל הזדמנות הוא התנדב להשתתף בקרבות פנים אל פנים (קפ"פ). הסיוט הגדול של נערי כפר מל"ל אותם הימים, היה להצתוות כבן זוגו של אריק שיינרמן באימוני הקפ"פ, כי הוא היה חובט בהם לא רחם ונראה היה שהוא מאוד נהנה מזה.

בשלב מסוים הובא אליהם במחתרת מומחה מיוחד, איש משטרת היישובים, שלימד את הנערים להשתמש ברימונים, ברובי "סטן" ואפילו במוכנת ירי קטנה. משטרת היישובים היהודית, שפעלה אז תחת פיקוח המשטרה הבריטית, סייעה לבריטים על פני השטח במשימות שיטור רגילות ובמקביל, תחת לפני השטח, סייעה למחתרת "ההגנה", להקים תשתית צבאית לקראת היום שבו יעזבו הבריטים את הארץ. אנשי משטרת היישובים ההיו היהודים היחידים בארץ ישראל, שיכלו לשאת על גופם נשק בגלוי, מבלי להפר את חורי המנדט. נשק זה שימש את השוטרים היהודים כדי ללמד בחשאי את הנערים איך יורים ונלחמים. אריק עבר אימונים כאלו בלילות בפרדסי השרון.

בקיץ 1945, אחרי שסיים את לימודיו התיכוניים ועבר בהצלחה את בחינות הבגרות, הצטרף אריק לקורס מ"כים מחתרתי של ארגון ההגנה. יחד עימו השתתפו בקורס כמה מחבריו לתיכון "גאולה". המדריך היה רפאל ורדי. אריק נחשב ללוחם יעיל וקשוח, וחבריו מספרים שהיה מאוד פיזי ותוקפני באימונים. החיזוקים החיוביים, שקיבל בילדותו ובנערותו ממדריכיו וממפקדיו על הצטיינותו בקרבות מגע ועל האופן האלים שבו השתמש בכוח פיזי באימונים, היו מבחינתו של הבחור הצעיר סוג של "אישור" להמשיך ולנהוג כך גם בעתיד. היכולת להפעיל כוח הייתה טבועה במבנה גופו, באופיו ובכישוריו של אריק ובסביבתו הקרובה לא תמיד היה מי שיציב לו גבולות. זה היה הרקע להתפתחות "תפישת הכוח" של שיינרמן הצעיר.