בית המשפט המחוזי בנצרת גזר בשבוע שעבר 10 חודשי מאסר בפועל על רועי בן יהודה כרמלי, תושב אמירים בן 35, לאחר שהורשע כי הזניח ועשק את סבתו, שהתגוררה בביתו.
על-פי המפורט בכתב-האישום התגוררה בלה הלמן, סבתו של הנאשם, בגפה, בדירתה בחיפה, לאחר שהתאלמנה מבעלה המנוח. הנאשם עצמו, רווק, התגורר באמירים, שם מתגוררת גם אימו, בתה של בלה.
במהלך שנת 1988, שכנע הנאשם את סבתו לעבור ולהתגורר בביתו, כשהוא מהבטיח לה כי יטפל וידאג לכל מחסורה. לאחר שעברה להתגורר עימו, שיכן אותה הנאשם בחדר ובו ריהוט דל, וחפציה האישיים שוכנו בערימה.
במשך מרבית שעות היום נהג כרמלי לשהות מחוץ לביתו והיה חוזר רק בשעות הלילה המאוחרות. בלה נותרה בודדה וחסרת מעש, והנאשם לא דאג כי למישהו שיטפל בה ויסעד אותה. בכך מנע הנאשם מסבתו מזון הולם וטיפול אחר שלו נזקקה, כולל טיפולים רפואיים ועזרה במצבי סיכון.
כתוצאה מכך, הדרדר מאוד מצבה של בלה, הן פיזית והן נפשית, עד שסבלה מתת תזונה, אנמיה קשה וניתוק מן המציאות. מעת לעת לא זיהתה את בני משפחתה, ולעיתים ישבה כשהיא לבושה רק בפלג גופה העליון, עשתה את צרכיה במקום, איבדה את כושר ההתמצאות בזמן ובמקום ואת יכולת השיפוט שלה, והגיעה למצב שהוגדר "כתשישות נפש".
במהלך תקופה זו ועוד קודם לכן, שכנע הנאשם את בלה, בנצלו את תלותה בו, למשוך מחשבונה, שיקים בסכומים גבוהים, שהגיעו לכדי עשרות אלפי שקלים כל אחד.
הנאשם גם שכנע את סבתו לתת לו יפוי כח לפעול בחשבונותיה, ואז משך מהם לא פחות ממיליון שקלים נוספים, והשתמש בהם לצרכיו. עוד דאג כרמלי להביא את סבתו לעורך-דין בצפת, כדי שזה יערוך לה צוואה, על-פיה ציוותה אותו כיורש היחיד ליתרת רכושה.
לאחר כשנתיים ימים, כשהתברר לבני משפחתה האחרים מצבה של בלה לאשורו, הצליחו לגרום לאשפוזה בבית החולים, כשהיא במצב קשה עד מאוד, וזאת למרות ניסיונותיו של הנאשם למנוע מהם לאשפזה.
במהלך משפטו הארוך כפר כרמלי בהאשמות נגדו, אולם בסופו של דבר הורשע בעבירות של הזנחת מושגח ועושק. לגבי עבירת ההתעללות זוכה הנאשם מחמת הספק, כשבית המשפט מציין שהתנהגותו הקשה כלפי סבתו לא הגיעה לכדי התעללות של ממש, אם כי היתה התנהגות משפילה, מבזה וקשה.
בשלב טיעוני העונש ביקשה המדינה להטיל על הנאשם עונש מאסר משמעותי, עד כדי הטלת עונש המקסימום הקבוע בחוק, וזאת בשל הצורך להגן על אוכלוסיית הקשישים והחלשים, שאינם יכולים להגן על עצמם והם חשופים לעושק, הזנחה והתעללות, מצד קרובי משפחה ואחרים.
לטענת הפרקליטה, המקרה דנן הוא חריג בחומרתו, ויש לשלוח מסר ברור וחד לציבור, כי בית המשפט מוקיע התנהגות מחפירה שכזו, וינהג ביד קשה עם עבריינים המנצלים את חולשת הקשישים. עוד צויין, כי הנאשם לא הביע חרטה על מעשיו גם לאחר הרשעתו בדין.
ההגנה, מנגד, ביקשה שלא לזקוף לחובתו של הנאשם את העובדה שבחר לנהל את שלב ההוכחות במשפט - שהאריך מאוד את משך הדיון - משום שעצם זיכויו מעבירת ההתעללות מעידה על הצורך בשמיעת הראיות שהציג. לפיכך, התבקש בית המשפט לקחת בחשבון את מסכת עינוי הדין שארכה חמש שנים, מאז פתיחת החקירה בשנת 2000 ועד לסיום שמיעת הראיות וזיכויו מן העבירה החמורה, לטובת הנאשם.
הנאשם, טענה ההגנה, הורשע בעבירות פחות חמורות מאלה שבגינן הוגש כתב-האישום, שלו היה מוגש באופן כזה מלכתחילה, היה נידון בבית משפט השלום ולא במחוזי. יש להתחשב, הוסיפה ההגנה, גם באורח חייו הפשוט של הנאשם, שאליו הביא את סבתו וחי עימה כפי שנהג לחיות בעצמו.
כרמלי היום בן 35 שנים, חייו נורמטיבים לחלוטין, הוא שירת ביחידה מובחרת בצבא - כשרוב שנות שירותו שירת בלבנון - אין לו הסתבכות קודמת עם החוק, והוא עוסק כל חייו בחקלאות.
לפיכך, נטען, אותם צדדים חיוביים באישיותו, ראוי שיעמדו לו בעת שקילת הנסיבות האישיות לעניין העונש.
שופטת בית המשפט, נחמה מוניץ, בחנה את טיעוני הצדדים, וציינה בראשית דבריה את הגינוי וההוקעה שלהם ראויים מעשיו של הנאשם.
"חברה מתוקנת וראויה, צריך שתוקיע מתוכה אנשים אשר מנצלים חולשתם של קשישים חסרי ישע, הופכים אותם לתלויים בהם, וגוזלים את כספם ורכושם. בנוסף, גם אינם מקימים את חובתם המינימלית, להאכילם ולדאוג לכל מחסורם. אלא, מזניחים את הטיפול והדאגה בהם, עד כדי הרעבתם ואי סיפוק צרכיהם המינימלים".
התנהגותו המבישה של הנאשם כלפי סבתו, קבע-בית המשפט, "לא נעשתה, אלא לאחר שנטל ממנה כספים רבים, שלטענתו, חלק מהם ניתנו לו על-מנת שיספק את צרכיה. הנאשם לטש עיניו לכספיה של הסבתא 'ואהבתו' אליה לא היתה אלא אהבה לכספה".
השופטת מוניץ אף תיארה את התמונה הכוללת של ההזנחה הקשה ממנה סבלה בלה, חוסר סיפוק צרכיה המינימלים, חוסר סיפוק מזונה, עד כדי תת תזונה קשה, ואף חוסר סיפוק של טיפול רפואי והשגחה יומיומית המתבקשת מגילה - כל-זאת, בצרוף התנהגותו המבזה והמזלזלת של הנאשם כלפיה, התנהגות שהגיעה לכדי גבולות ההתעללות.
"מעשים שכאלה מקומם לא יכירם בחברה מתוקנת שבה מצוויים בני אנוש לנהוג כבוד והערכה כלפי מבוגרים, וחמלה כלפי קטינים. בני אנוש מצוויים לדאוג לצריכהם של חסרי הישע. על כן אין ספק שיש להוקיע מעשיו של הנאשם ולקבוע נורמה ברורה כי, הנוהגים כך ובעיקר אלה הנוהגים כך, ונוטלים כספים של הקשישים והופכים אותם לחפץ שאיש לא צריך עוד, יענשו בחומרת הדין ויושת עליהם עונש שיהיה בו משום שליחת מסר ברור לציבור כי, בתי המשפט מגינים על חסרי הישע בכלל, ועל הקשישים בפרט".
לאור כל האמור לעיל, ולאחר שקילת טיעוני הצדדים לעונש, בחר בית המשפט להטיל על כרמלי 10 חודשי מאסר בפועל, 18 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים, וכן קנס בסך 15,000 שקלים.
השופטת מוניץ הוסיפה, כי לא ראתה מקום לחייב את הנאשם בתשלום פיצוי לעזבונה של המנוחה, שנפטרה במהלך הדיון המשפטי, אולם לו היה ההליך המשפטי מסתיים קודם לפטירתה, בוודאי היה מקום לחייב אותו בפיצוי משמעותי בגין הסבל שנגרם לה במהלך התקופה שבה שהתה בביתו.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה