מת הפסיכיאטר שהואשם בביצוע מעשי זוועה בתקופת הנאצים

ד"ר היינריך גרוס, פסיכיאטר שעבד במרפאה שבה ביצעו הנאצים ניסויים אכזריים באלפי ילדים והרגו אותם, מת ב-15 בדצמבר 2005והוא בן 90. משפחתו לא פרסמה את סיבת המוות.

עמותת מגן לזכויות אנוש ישראל מסרה, כי גרוס היה מעורב בתשעה מקרי מוות שהיו חלק מהמזימה הנאצית לחסל "חיים חסרי ערך".

היינריך גרוס היה פסיכיאטר בכיר במרפאה הידועה לשמצה של וינה Am Spiegelgrund. היסטוריונים וניצולים מהמרפאה האשימו אותו בעריכת ניסויים באלפי ילדים שנחשבו על-ידי הנאצים כבלתי מתאימים לחיות מבחינה פיזית, מנטלית או מבחינה אחרת, ובהריגתם.

גרוס טען, כי הוא חף מפשע במשך עשרות שנים, הוא התעקש שלא נכח בבית החולים בשנות ה-40 כשרוב הילדים הומתו. בראיון לשבועון חדשות בשנת 2000, אמר: "תמיד הייתי נגד המתת חסד"; "מעולם לא זירזתי את המוות של אף אחד, וגם לא ציוותי על אף אחד לעשות זאת".

לאחר מלחמת העולם השנייה הוא נחשב לנוירולוג חשוב ובשנת 1975 הוענקה לו המדליה היוקרתית של הצלב האוסטרו-הונגרי למדעי האומנות. מדליה נלקחה ממנו בשנת 2003. הוא הועמד למשפט שלוש פעמים, אבל כל התיקים נגדו נסגרו. במשפט בשנות ה-50, נסגר התיק נגדו בגלל עניינים טכניים. תיק שני נסגר בשנות ה-80 משום שעברו 30 שנה, ועל העבירות חל חוק התיישנות.

במשפט שלישי בשנת 2000, הואשם גרוס במעורבות ברציחתם של תשעה ילדים כפותים שמתו כתוצאה מההתעללות. המשפט בוטל, משום שפסיכיאטר העיד שגרוס אינו כשיר למשפט עקב מחלת שטיון מתקדמת.

75,000 איש, כולל 5,000 ילדים, נרצחו באירופה על-ידי הנאצים בגלל מגבלות פיזיות מנטליות או חברתיות, אמיתיות או דמיוניות. מאות כדי אפר של גופות אוסטרים צעירים, נקברו בטקס מהיר בשנת 2002, לאחר ששימשו למחקר רפואי משנת 1978.

בספטמבר 2005, הועלתה בפעם הראשונה בוינה הצגה על המרפאה ב- Spiegelgrund, ההצגה העלתה את רמת ההכרות של אוסטריה עם עברה במלחמת העולם השנייה.

ההצגה מציגה את הפסיכיאטר גרוס כמדען נאצי רשע, שהתייחס אל מטופליו רק כאובייקט מחקרי. במהלך כל ההצגה נשמע צחוק מקפיא דם. ועל הבמה נראים ילדים כפותים בכותונות משוגעים, המוחזקים בכלובי מיטות קטנים, ותרופות נדחפות בכוח לפיותיהם דרך משפך.

במהלך משפט ב-1998, דיווח ההיסטוריון הגרמני מאתאס דאל על מחקר שערך גרוס. במהלך מחקרו, בין השנים 1955 ל-1965, פרסם גרוס חמישה מאמרים שהתבססו על שימוש במוחות שמוּרים של ילדים, שהומתו משום שנחשבו מוגבלים או בלתי חברתיים.

דאל אמר ששישה מאמרים אחרים שפרסם הפסיכיאטר גרוס התבססו גם הם על אותן דגימות.