בבואנו לסכם בקצרה את שנת 2005 מהיבטה הכלכלי, אפשר לומר בוודאות, שיותר מכל דבר אחר, היתה זו שנה של שמחת העשירים מול הרעת מצבם של העניים בישראל.
על רקע המקררים הריקים, שמספרם צמח השנה מאוד, הופכת השנה הזו לסמל, כשנה שבה חזר הדיון על מצב הכיס שלנו - לאחר שנים רבות - למרכז הבמה הפוליטית.
החלק האחרון של השנה הפך, ללא ספק, לפחות רלוונטי לכלכלת ישראל. זו היתה תקופה של ישיבה על הגדר מהרבה בחינות. תקופה של המתנה לתוצאות הבחירות ה"כלכליות" כל כך, שממתינות לנו מעבר לפינה. בנתיים, הבה נציץ בחמשת האירועים שעשו, לדעתנו, את הכותרות הכלכליות הכי חשובות בשנה החולפת:
1. ועדת בכר - מהמלצה למציאות:
ועדת בכר הפכה בחודשים האחרונים של השנה לעובדה מוגמרת. הבנקים, שניסו להרחיק ככל שיכלו, את ההחלטות שהתקבלו בוועדה, הבינו כי אין סיכוי שהעניין יתאדה והחלו פועלים במרץ כדי לסגור פערים.
במהירות מדהימה נמכרו קרנות נאמנות וקופות גמל של רוב הבנקים, בדרך כלל במחירים סבירים אפילו. הרוכשות הן כמעט כולן חברות הביטוח, ולצידן כמה בתי השקעות פרטיים שיכולים להפוך לבעלי השפעה רבה, על שוק ההון בפרט ועל כלכלת ישראל בכלל בשנים הבאות.
הבנקים מצידם, עושים צעדים ראשונים לקראת המלחמה הבאה שלהם. הפעם מול חברות הביטוח הגדולות וקרנות הפנסיה. הבנקים יוכלו לפעול בתחומים הללו תחת הרבה מאוד הגבלות.
בסופו של יום נוכל לפנות לסניף הבנק שלנו, לקבל ייעוץ פנסיוני, ולרכוש לעצמנו ביטוח פנסיוני בבנק. זו מהפיכה של ממש ואם לא נתבדה, הרי שהיא תעשה טוב גם לכיס שלנו.
2. קלאבמרקט - החטא ועונשו:
האירוע הייצרי ביותר בעולם העסקים הישראלי השנה, היתה קריסתה של רשת השיווק קלאבמרט, של דדי בורוביץ'. אפילו אנחנו, העיתונאים, שראינו ושמענו כבר דברים קשים מאוד שאומרים אנשי עסקים זה על זה, הופתענו מעוצמת השינאה והכעס שזכו לה הנהלת הרשת שקרסה ובעליה.
העניין הזה לימד את השוק המקומי שיעור חשוב: אם אתה עובד על העם, על תשכח לספר את זה לחבר'ה קודם, שגם הם יוכלו לצחוק ולהרוויח מזה.
הסוף ידוע. הרשת נמכרה לרשת הגדולה בשוק, שופרסל של נוחי דנקנר ושותפיו באי.די.בי, במחיר שנראה כמגוחך רק חודשים ספורים קודם לכן. ומי באמת שילם את המחיר?
כן, שוב היו אלה החלשים. הספקים הקטנים, הלקוחות שנשארו עם תווי קנייה ללא ערך ביד, וכמובן: העובדים שחלק לא קטן מהם נותר ללא מקום עבודה, והחלק האחר קיבל הסכם עבודה קיבוצי נכה, לעומת זה שהיה להם בקלאבמרקט. אכן, שוב למדנו שכדאי להשתייך לקלאב הנכון.
3. בזק ודיסקונט - אבני דרך לקראת הסיפור האמיתי:
כמה גופים היו בעשורים האחרונים בחזקת סדין אדום בעיני ממשלת ישראל, שסימנה את השוק החופשי כמטרה: בזק וחברת החשמל, בנק לאומי ובנק דיסקונט. השנה, במהלך שמהירותו הפתיעה גם את שועלי הקרבות הוותיקים במשק, הצליחה הממשלה, תחת שרביטו של משרד האוצר בראשות בנימין נתניהו, למכור שניים מהם.
בזק נמכרה לקבוצה שרובה זרה - אך בראשה, ישראלי לשעבר שמבין את המנטאליות ומכיר את המשחקים המקומיים, הלא הוא חיים סבן. האיש, שצמח בעולם העסקים ההוליוודי, הביא לממשלה הרבה דולרים והמון פוזה ומי יודע, אולי גם ינענע את השוק, שבו שילמנו כולנו על אי התחרות. אם הוא לא יעשה זאת, אנחנו יכולים להיות בטוחים, שכבר יקומו בקרוב מי שיהפכו את התחרות בשוק התקשורת הפנים ארצית שלנו לעובדה.
אפשר לראות כיצד מתגבשות הקבוצות שיהפכו למתחרות של בזק בקרוב: נוחי דנקנר השתלט על סלקום כדי לכנס תחתה קבוצה בסדר הגודל של בזק, חברות הכבלים כבר נמצאות בשטח עם חבילות של שיחות טלפון ושידורי טלוויזיה בחשבונית אחת, 012 קווי זהב קיבלה השבוע אישור להיכנס לשוק הטלפוניה הפנים ארצית, וזו רק ההתחלה.
את דיסקונט, שהולאם לאחר פרשת הרצת המניות בשנות ה-80, מכרה הממשלה לנסיך המיליארדים האמריקני, מתיו ברונפמן, שלא ממש ברור כמה ניסיון יש לו. אך צ'ק שמן, היה גם היה לו.
הסיפור של לאומי הוא המוזר ביותר. המכירה בוצעה במהירות, כאשר איש לא מעז להעלות בדעתו מראש שהרוכשת (10% מהבנק) תהיה קבוצה שמנהלת עסקי השקעה ענקיים, שנחשבו לא אחת כבעייתים: קרנות סרבוס-גבריאל.
אולם סיפורים אלה הם רק אבני דרך בשביל המוביל לסיפור הגדול של ההפרטה הממשלתית בישראל. הפרטתה של חברת החשמל היתה ונותרה "הדבר האמיתי", והממשלה הבאה תיבחן בעיקר בעניין זה.
4. נתניהו - ששוב הפסיד לעצמו:
היינו פה, ראינו אותו עושה דברים נכונים יותר ונכונים פחות, ולא הבנו למה הוא עזב. זו השורה התחתונה. נתניהו, העיקש כמו נתניהו, לא עמד בפיתוי והפיל את הממשלה הכי חשובה לכלכלה שהיתה פה זה שנים.
הוא רשם בפנקס ההיסטוריה מהלכים יפים של הפרטה ושל שינוי סדרי עדיפות ממשלתיים כלכליים, אך הייצר שוב גבר עליו והמשק - העניש. יום אחד בלבד, הורגש רעד במשק עם פרישתו.
רק 24 שעות וזהו. מייד אחר כך, עם או בלי קשר לההודעה על מינויו של אולמרט, הפך נתניהו להיסטוריה כלכלית. רק היסטוריה?
5. הבורסה - הדבר הטוב ביותר:
כן, הכותרת איננה מטעה ואיננה מתחכמת. הבורסה של ת"א היתה השנה אחת מהבורסות הטובות בעולם. כמעט בלתי נתפס. אך הסיפור של הבורסה התל אביבית השנה, הוא בעיקר סיפור ישראלי טיפוסי.
אם תשאלו את השכן שלכם אם השקיע בבורסה השנה, הוא יענה בחיוב, יחייך ויספר לכם שעשה "מכה" נהדרת בקיץ או אפילו השבוע.
אך האמת היא אחרת. רוב העם בחר להתעלם ממה שקרה בבורסה, ולא לטבול רגליו בביצה של שוק המניות ברחוב אחד העם. נכון, חלק מאיתנו רכשו קרנות נאמנות, חלק אפילו השקיעו באג"חים אבל האמת צריכה להיות ברורה: את עיקר הזינוק של הבורסה השנה גרפו בעלי השליטה בחברות והגופים הכלכליים הפועלים בה. אלה שאנו מכנים אותם "מוסדיים" או "בעלי העניין".
ה"עניין" שלהם היה, כך דיווחה השבוע הבורסה בת"א, מכירה של מניות ואיגרות חוב בסכום עתק - שהוא גם סכום שיא לקו המקומי - שהסתכם ב-11.3 מיליארד שקלים. הבנקים וחברות ההשקעה הגדולות נהנו השנה מעליות של עשרות אחוזים במניות חברות הביטוח, הבנקים וחברות ענף הכימיקלים.
בתוך הקבוצה הזו בלטו השנה המשקיעים הזרים. ההשקעות הזרות בבורסה הסתכמו השנה בשיא של 2 מיליארד דולר. 10 מיליארד שקלים מהם בהפרטות של לאומי, בזק ודיסקונט, שכבר הזכרנו.
ועם בכלכלה עסקינן, הרי שעולם הכלכלה אוהב את השורה התחתונה: אז בשורה התחתונה: מדד המעו"ף (ת"א 25) עלה השנה בכמעט 40%, ומדד ת"א 100 עלה ביותר מ-30%. וזו באמת השורה התחתונה. שנה טובה.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה