מספר הנפגעים בתאונות הדרכים גדל במהלך 2001 לשיא של 562 הרוגים, לעומת 516 הרוגים בשנה הקודמת. הגידול החד ביותר נרשם בתאונות דרכים ביעירוניות, בהן נהרגו בשנה שעברה כמחצית מהנפגעים, נתון המצביע על גידולשל 35% (!).
ביהודה ושומרון (מחוז ש"י) נירשמה ירידה של 60%, נתון סטטיסטי מטעה מאוד, שכן מעבר לקו הירוק שיטת הדיווח שונה, מה עוד שנפח התנועה ירד באופן דרסטי.
כך נימסר בישיבת הפתיחה של ועדת החקירה הפרלמנטרית לנושא תאונות הדרכים, שהתקיימה (יום ב', 17.6.02) במשכן הכנסת בירושלים. בדיון הראשון אותו ריכז מנכ"ל משרד התחבורה לשעבר, ח"כ נחום לנגנטל (מפד"ל), השתתפו מנכ"ל משרד התחבורה סלמן בן-ציון, ראש הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, יצחק אשל, נציגי משרד המשפטים, התחבורה והאוצר ונציגי המשרד לביטחון פנים.
מנכ"ל משרד התחבורה סלמן בן-ציון, גילה לחברי הוועדה המשתאים, כי הממשלה החליטה על הגדלה של תקציב הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים - מ-200 מיליון שקלים בשנה שעברה, עד ל-250 מיליון שקלים השנה.
משרד התחבורה החליט, לדברי סלמן, לשעבר מנכ"ל מע"צ, לנצל את הגדלה בת 25% מכלל התקציב, לשם הגדלת ההשקעות בתשתית ב-50%, לעומת שנת 2000. "יש למקד את המאבק בתאונות הדרכים בגורם האנושי," אמר בן-ציון, "לא רק בנהג אלא גם בהולך הרגל". בדברים אלה רמז בן-ציון למבצע "פסים לב", אשר יפתח ביום ד' (19.6.02). אך בלי איומים אי אפשר, "וכל זאת, כמובן, בנוסף להגברה האכיפה."
בדומה למחאותיו הרמות של סגן השר הפורש, ח"כ אבי יחזקאל, מחה גם ראש הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, איציק אשל, בדבריו בפני חברי הוועדה, על בדידותם של הגורמים הנאבקים בתאונות הדרכים. "הכנסת חוקקה את חוק הרשות הלאומית, שאם כולם היו אכן פועלים כלשונו, היתה המערכת פועלת כראוי ומניבה תוצאות. אך אי אפשר לקיים מאבק ציבורי ללא שילוב פעולה מצד כל הגורמים הרשמיים. לא יכול להתקיים מצב בו כל אחד מהגורמים הקשורים פועל עצמאית." לדברי אשל מדינת ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה מצב בו נהרסות מדי שנה 3,000 משפחות, מי באופן ישיר ומי כשארי בשרם של הפצועים.
יו"ר הוועדה, ח"כ נחום לנגנטל, אמר כי "אין פלא שכאשר בצוות ההיגוי של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים יושבים נציגי משרדי הממשלה בעלי אינטרסים שונים, אין לראש הרשות יכולת לתפקד כראוי ולהוציא לפועל את התוכניות אל הפועל." בכך הועלה בפני הנוכחים, גם אם ברמז, פועלו של שמואל הרשקוביץ' – מנכ"ל המשרד לאיכות הסביבה, ומי שהקים את הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. בזמנו הושמעה ביקורת רבה נגד הרשקוביץ', ועתה נזכרים בו הכל בגעגועים.
"הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים אמנם פועלת באותה מתכונת בה היא פעלה משנת 1998, בה היתה ירידה של כ-100 הרוגים בתאונות דרכים, אך אז, בשונה מהיום, הנושא עמד בראש סדר העדיפויות של הממשלה, ושל משרד התחבורה, וכל הגורמים הרלוונטיים לנושא נשמעו לראש הרשות. כאשר הנושא לא עומד בראש סדר העדיפויות הלאומי, הופכים עצם הליכי הארגון הבירוקרטיים של הרשות, לנושא הקריטי..." לעג ח"כ לנגנטל למימסד.
"ממשלת ישראל לא עושה די במלחמה בתאונות דרכים. הגיע הזמן להפסיק להתייחס אל תאונות הדרכים כאל גזירה משמיים ולהבין כי ביכולתנו למגר את התופעה. הראיה לכך היא שבשנת 1998 ירד מספר ההורגים בתאונות הדרכים בכ-100 הרוגים, כתוצאה מתוכנית נכונה והעברת התקציבים הדרושים." חזר לנגנטל ושיבח את פועלו של הרשקוביץ.
היו"ר הנוכחי של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, יצחק (איציק) אשל, הדגיש בפני חברי הוועדה את הצורך לעגן בחקיקה את מעמדם של קציני הבטיחות בחברות ובגופים שברשותם ציי רכב גדולים (משאיות ואוטובוסים), שכן מנתוני הרשות עולה לדבריו כי אחוז מעורבותם בתאונות דרכים של מוסדות בהן יש קציני בטיחות נמוך יחסית לאלה שאינם מעסיקים קציני בטיחות. "84 אחוז מהמשאיות המעורבות בתאונות, קשורות במפעלים חסרי קצין בטיחות." מסר אשל, והוסיף כי "לקציני הבטחות תרומה רבה במניעת תאונות ויש לעגן בחקיקה את מעמד קצין הבטיחות בדומה למעמד "המבקר הפנימי או היועץ המשפטי בגופים או בחברות אשר להן נהגים מקצועיים."
ד"ר משה בקר, הילד הנורא של נושא הבטיחות בדרכים, אמר כי "משלם המיסים הישראלי מוציא מדי שנה 9-8 מיליארד שקלים לטובת חברות הביטוח בישראל, בעוד שלמניעת תאונות הדרכים מוציאה ישראל בין 200 ל-300 מיליון שקלים בלבד. על המדיניות להיות מונעת ולא לבוא ולנתח את התאונה לאחריה, זו גישה שאינה יצרנית," קבע ד"ר בקר.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה