מימדי העוני של ישראל גדלו בעשור האחרון

ישראל של שנות האלפיים גדלה בקצב מהיר יחסית למדינות מתפתחות חדשות. בעשור האחרון חל גידול גם בשיעור הלומדים במוסדות להשכלה גבוהה ושיעור הנשים הלומדות לתארים מתקדמים עולה עולה זה של הגברים. אך לא הכל ורוד במצב החברתי של ישראל.

בדוח חדש שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשם: "ישראל - דוח חברתי לשנים 1990-2003", עולה כי בישראל עדיין נמוך שיעור ההשתתפות בכוח העבודה בהשוואה למדינות המערביות. במהלך השנים 1990-2003 ירד שיעור כוח העבודה של הגברים, לעמות עלייה ניכרת בכוח העבודה של הנשים בשוק העבודה.

מימדי העוני, הכל כך מדוברים, נמצאים במגמת עלייה בעשור האחרון, ועלייה נרשמה גם בשיעורי מקבלי קצבאות הביטוח הלאומי השונות.

להלן הנתונים המלאים:


קצב גידול האוכלוסיה

האוכלוסיה בישראל גדלה בקצב מהיר, יחסית למדינות מפותחות אחרות. מקורו של קצב הגידול המהיר הוא בפריון גבוה ובעלייה. בתחילת שנות ה-90 היה קצב גידול אוכלוסיה גבוה במיוחד של כ-5% לשנה ומאז הוא נמצא במגמת ירידה (עקב ירידה במספר העולים), והתייצב על 1.8%.

בקרב האוכלוסיה היהודית קצב הגידול הוא 1.5%, ובקרב האוכלוסיה הערבית - 3%. על-פי התחזית, צפויה אוכלוסיית ישראל בשנת 2010 למנות כ-7.6 מיליון תושבים, מהם כ-6 מיליון יהודים וכ-1.6 מיליון ערבים.

חינוך והשכלה

בתקופה הנסקרת חל גידול בשיעור הלומדים במוסדות להשכלה גבוהה. שיעור הלומדים לקראת תואר ראשון, בכל המוסדות להשכלה גבוהה, עלה מ-76.9 לכל אלף בני 18-29 בשנת 1990 ל-138.8 בשנת 2003.

שיעור הלומדים לתואר שני עלה מ-10.7 לכל אלף בני 22-44 ב-1990, ל-17.5 ב-2003. שיעור הלומדים לקראת תואר שלישי עלה מ-2.4 לכל אלף בני 25-54 ל-3.1, בהתאמה.

במחצית השנייה של שנות ה-90 חלה עלייה בשיעור הלומדים לקראת תואר ראשון במכללות האקדמיות, וכתוצאה מכך נמצא שיעור התלמידים הלומדים באוניברסיטאות במגמת ירידה.
בשנת 2003 למדו 60% מכלל התלמידים לקראת תואר ראשון במכללות אקדמיות ובאוניברסיטה הפתוחה.

שיעור הנשים הלומדות לקראת תואר ראשון ושני בכלל המוסדות מעניקי התארים, עולה על זה של הגברים, ובאוניברסיטאות אף התרחב הפער ביניהם בין השנים 1990 ל-2003. בשנת 2003 היה שיעור הנשים שלמדו לקראת תואר ראשון בכלל המוסדות מעניקי התארים 157.5 לכל אלף נשים, לעומת 120.9 לאלף גברים.

לקראת תואר שני היה שיעור הנשים שלמדו בכלל המוסדות 19.8 לכל אלף נשים, לעומת 15.2 לאלף גברים. לקראת תואר שלישי מסתמן בשנת 2003 דמיון בשיעור הנשים והגברים הלומדים בכלל המוסדות (3.3 ל-אלף נשים ו-3.0 ל-אלף גברים).

תעסוקה

שיעור ההשתתפות של גברים בכוח העבודה הצטמצם בין השנים 1990 ו-2003 מ-62.3% ל-60.1%, ואילו שיעור ההשתתפות של הנשים גדל ברציפות מ-41.1% ל-49.1%, בהתאמה. מגמות דומות ניכרות ברוב המדינות המפותחות. עם זאת, בישראל עדיין נמוך שיעור ההשתתפות בכוח העבודה בהשוואה למדינות המערביות, לדוגמה: בארה"ב - שיעור ההשתתפות בכוח העבודה של גברים בשנת 2003 עמד על 82% ושל הנשים על 70%, בצרפת - שיעור הגברים שהשתתפו בכוח העבודה עמד על 74%, ושיעור הנשים - על63%, ובבריטניה שיעור הגברים - 84% ושיעור הנשים - 65%.

על-פי תוצאות הסקר החברתי שנערך בשנת 2003 (בקרב בני 20 ומעלה), שיעור היהודים המרוצים מעבודתם היה 85%, לעומת 76% מקרב הערבים. כמו כן, בקרב היהודים, שיעור המרוצים מהכנסתם היה 50%, לעומת 45% מקרב הערבים. החשש לאבד את מקום העבודה גבוה יותר בקרב הערבים - 21%, מאשר בקרב היהודים - 16%.
כמו כן, עולה מתוצאות הסקר החברתי כי כשני שלישים מבעלי תעודה אקדמית דיווחו כי הם עובדים בתחום הקשור בלימודיהם, לעומת כמחצית מבעלי תעודה על-תיכונית.

עוני ומשאבים כלכליים

תחולת העוני, לפי המדד המקובל בישראל (המתפרסם על-ידי הביטוח הלאומי), נמצאת במגמת עלייה בעשור האחרון. בשנת 2003 22% ממשקי הבית חיו בעוני (לאחר תשלומי העברה ומיסים ישירים), לעומת 14% בשנת 1990, ואילו תחולת העוני בקרב ילדים הגיעה ל-29%, לעומת 22% בשנת 1990.

בסקר החברתי 2003 13% מבני 20 ומעלה דיווחו שהרגישו עניים. השיעור גדול יותר בקרב עולי 1990 ואילך (21%), בקרב האוכלוסיה הערבית (19%), ובקרב יהודים המגדירים עצמם כ"חרדים" (17%), ופחות מזה בקרב יהודים המגדירים עצמם כ"חילונים" (11%).

14% מבני 20 ומעלה דיווחו כי ויתרו לעיתים על אוכל בגלל קשיים כלכליים: ערבים (21%) יותר מיהודים (13%), בני 65-74 (13%) יותר מבני 20-24 (8%), וכן אנשים ממשקי בית שבהם ההכנסה החודשית ברוטו לנפש היא עד 2,000 שקל לחודש (27%), לעומת משקי בית שבהם ההכנסה החודשית ברוטו לנפש היא 4,000 שקל ומעלה (4%).

70% מבני 20 ומעלה היו זקוקים לתרופות במרשם רופא, אך 16% מהם ויתרו על רכישת התרופות עקב קשיים כלכליים. שיעור הוויתור על תרופות גבוה יותר בקרב הערבים מאשר בקרב היהודים (39% לעומת 13%, בהתאמה).

תנאי מגורים

בשנת 2003 ל-70% ממשקי הבית בישראל הייתה דירה בבעלותם. בקרב הערבים - 83% התגוררו בדירות בבעלותם, לעומת 68% בקרב היהודים. צפיפות הדיור הממוצעת במשקי בית יהודיים הייתה 0.87 נפשות לחדר, ואילו הצפיפות הממוצעת במשקי בית ערביים הייתה 1.42 נפשות לחדר.

רק כ 45% ממשקי הבית של עולי 1990 ואילך התגוררו בשנת 2003 בדירה בבעלותם, לעומת כ-74% ממשקי הבית בשאר האוכלוסיה היהודית. צפיפות הדיור הממוצעת במשקי בית של עולים היתה 0.95 נפשות לחדר, לעומת 0.85 נפשות לחדר בקרב האוכלוסיה הוותיקה.

לפי הסקר החברתי 2003, האוכלוסיה הוותיקה בארץ מרוצה מעט יותר מגודל דירתה (78%) מאשר אוכלוסיית עולי 1990 ואילך (68%), ויהודים מרוצים מעט יותר מגודל הדירה (78%) לעומת ערבים (71%). מכמות השטחים הירוקים באזור המגורים, היו מרוצים 57% מהיהודים, לעומת 18% מהערבים, וכן מהניקיון באזור המגורים היו מרוצים 54% מהיהודים, לעומת 39% מהערבים.

בריאות

בשנים 1990 ל-2003 חלה עלייה בשיעורי מקבלי קצבאות הביטוח הלאומי השונות. כך למשל, שיעור מקבלי קצבת נכות כללית עלה ב-54%, שיעור מקבלי גמלת שירותים מיוחדים עלה ב-139% ושיעור מקבלי קצבת ילד נכה עלה ב-128%.

על-פי נתוני הסקר החברתי 2003 נמצא כי 77% מהאוכלוסיה בגילים 20 ומעלה מגדירים את מצבם הבריאותי טוב או טוב מאוד, ו-66% השיבו כי לא היו להם בעיות בריאותיות או פיזיות בששת החודשים שלפני הסקר.

93% מאלו שהעריכו את בריאותם כטובה או טובה מאוד היו שבעי רצון מחייהם, לעומת 63% בקרב אלו שהעריכו את בריאותם כלא טובה או לא כל כך טובה.

חלקם של המעשנים בכלל האוכלוסיה הבוגרת הוא 25%.
הגברים מעשנים בשיעור גבוה יותר - 32%, לעומת 18.4% בקרב הנשים. שיעור הגברים המעשנים בקרב האוכלוסיה הערבית הוא 43%, לעומת 29% בקרב האוכלוסיה היהודית. לעומת זאת שיעור הנשים הערביות המעשנות הוא 7%, לעומת 21% בקרב הנשים היהודיות.