שופט אמריקני בכיר: יש לנו מה ללמוד מהטיפול המשפטי בזכויות אדם בישראל

מערכת המשפט האמריקנית מתמודדת עם בעיות דומות עימן מתמודדת מערכת המשפט בישראל. כך טוען שופט בית המשפט העליון בארה"ב, סטיבן ברייר, בראיון לעו"ד אתי לבני ופרופ' זאב סגל מהביטאון "עורך הדין" של לשכת עורכי הדין בישראל. ברייר היה אורחה של הלשכה, בכנס השנתי שערכה באפריל 2002.

ברייר ציין כדוגמא את בעיית חוסר האמון מצד מיעוטים, ואת הקונפליקט שבין זכויות האדם לבין צורכי הביטחון - קונפליקט אשר מערכת המשפט הישראלית מכירה היטב, ואילו המערכת האמריקנית לומדת בימים אלו לפסוק בו.

ברייר הביע את תחושתו כי אחת הבעיות העיקריות העומדת בפני הרשות המחוקקת הישראלית הינה הקונפליקט שבין ביטחון לבין חירויות אזרחיות. בעיה זו, לעניות דעתו, עתידה להפוך לאחת הבעיות המרכזיות על סדר יומו של בית המשפט העליון בארה"ב גם כן. לדבריו, יהיה עליהם להשכיל וללמוד מבית המשפט העליון של ישראל - שהכריע בעבר בקונפליקטים דומים.

ברייר ציין, כי הבעיה הגדולה ביותר של בתי המשפט כיום, היא המספר הגדול של התיקים: "הדבר הנפלא בלהיות שופט, הוא שאתה מסוגל לטפל בכל תיק בנפרד. כל תיק הוא בעיה שעומדת בפני אדם מסוים. לאדם המעורב לא איכפת שיש 9,999 אחרים ולא צריך להיות איכפת לו מכך. ובכל זאת, המידה הטובה שבלהיות שופט היא שיעמוד לרשותך הזמן והיכולת להקדיש לכל אדם על בסיס אישי את הזמן ותשומת הלב הנחוצים, כדי לפתור את הבעיה המשפטית המסוימת, שהוא ניצב בפניה".

לשאלה האם פסק הדין בעניין הנשיא ג'ורג' בוש נגד אל גור, והעובדה שלעולם לא נדע בוודאות מלאה את זהותו של הזוכה בבחירות לנשיאות, האם דבר זה פגע באמון של הציבור בכך שהשופטים שומרים על שלטון החוק, הדגיש ברייר, כי דעתו היתה דעת מיעוט - הוא חשב שאל להם להכריע בתיק:

"במערכת הפדרלית בארצות הברית, השופט ממונה על-ידי הנשיא ומאושר על-ידי הסנאט... ככל הנראה הנשיא מקווה שאדם שהוא ממנה, יסכים עימו בדברים רבים, אולם לא תמיד האדם הממונה מסכים... אולי נשיאים חושבים שהם יוכלו למנות אדם שדעותיו בנוגע לתפקיד החוק בכלל ובנוגע לחברה, דומות באיזה שהוא אופן לדעותיהם. זה מה שאני חושב שהם מנסים לעשות. הם לא יכולים למנות אנשים שלדעתם יכריעו בתיק זה או אחר לטובתם. התוצאה מכך שלנשיאים רבים יש נקודות מבט שונות היא שאתה מקבל שופטים שאינם מכריעים על בסיס פוליטי".

בהמשך דבריו בנושא פסק הדין בעניין בוש נגד גור, נשאל ברייר: מהם לדעתו נושאים שאינם שפיטים?

"ישנם שני סוגי עקרונות בנוגע לאי שפיטות. סוג אחד של עקרונות הוא העיקרון שיגביל את סוג העניינים שאפשר להביא בפני בית המשפט, למחלוקות ולעניינים אמיתיים שמעורבים בהם שני צדדים. כאשר אחד מהצדדים נפגע, ואין בו איזה שהוא סוג של אינטרס תיאורטי, אלא אינטרס מעשי בתוצאות המקרה... יש עקרונות שפיטות אחרים שקובעים שבתוך קטגוריה זו ישנם סוגים מסוימים של דברים שלא נדון בהם. הם יכולים להיות עניינים הנוגעים לצבא. הם יכולים להיות עניינים הנוגעים ליחסי חוץ. אולם תלוי כמובן כיצד הדבר מתעורר. אם הייתי צריך לומר באופן כללי איזה סוג של דברים עשויים להיכלל במסגרת הדוקטרינה אשר נהוג לקרוא לה שאלות פוליטיות - זו הפעילות הפנימית של הקונגרס. אם הם מפירים את הכללים שלהם, אנו ככל הנראה לא נתערב. סביר גם שלא נתערב בעניינים צבאיים, ובענייני חוץ".

ברייר נתבקש לתת עיצה לבית המשפט העליון בישראל, בנוגע לחוסר האמון של הציבור הישראלי, והמיעוטים, בבית המשפט העליון, וכתגובה הוא הזדהה עם הבעיה ואף אמר שזו לדעתו, הבעיה החמורה ביותר הניצבת בפני ארצות הברית.

"זהו מצב בלתי אפשרי, משום שאם לאנשים אין אמון בממשל, אינך יכול להפעיל משטר דמוקרטי. דמוקרטיה מחייבת השתתפות. אין השתתפות ללא אמון. ולכן אם האנשים לא יאמינו בשיטת ממשל זו, לא תתקיים דמוקרטיה. האמון בבית המשפט העליון של ארה"ב הלך ופחת. הנתונים הינם בסביבות 50% שיש להם אמון או אמון רב".

סטיבן ברייר מבקר לראשונה בחייו בירושלים, ובתור היהודי השני שממונה לבית המשפט העליון בארה"ב, הוא מספר, הביקור גורם לו הנאה מיוחדת: "בתור ילד יהודי השתתפתי כמה פעמים במחנה קיץ. כאשר הסתובבתי פה עכשיו וראיתי את ירושלים וכמה מהאתרים המפורסמים המצויים בה - הכותל, הר הבית, חשבתי לעצמי מדוע לא הקדשתי יותר תשומת לב למה שהתרחש בישראל. הביקור כאן גורם לי סוג מסויים של הנאה גדולה. לא מדובר בסוג רגיל של הנאה. זה לא כמו לראות את בבל. ראיתי משהו שהוא חלק ממני. לעולם לא אשכח זאת".