גם הקצינים הגרמנים ידעו על השואה, ושתקו

קצינים גרמניים בכירים ידעו הרבה יותר ממה שנהוג לחשוב על כוונתו של הצורר אדולף היטלר לרצוח מיליוני יהודים. כך עולה מתמלילים חדשים של שיחות שנערכו בין קצינים גרמניים שנישבו.

במהלך מלחמת העולם השנייה, שתל שירות הביון הבריטי מיקרופונים וצותת לתאים בהם נכלאו כמה קצינים בכירים בצבא הגרמני, ומפקדים בצי ובחיל האוויר שנישבו בידי בעלות הברית.

המגזין "סקוטלנד און סאנדיי" מפרסם, כי התמלילים, שרק לאחרונה היו ניתנים להשגה עבור חוקרים, מעלים את הפרטים הבאים:

• בכירי קציני הלופטוופה (חיל האוויר הגרמני) שוחחו בצוותא בסוף 1943 על כך שמיליוני יהודים כבר נהרגו.

• הגנרל דיטריך וון צ'ולטיץ, מפקד גרמני שהתנגד לפקודות של היטלר ולא הסכים שפריז תושמד, התוודה על כך שהיה מעורב ברצח יהודים.

• המצביא ארווין רומל תודרך לחלוטין באשר לקשר ב-1944, שנוצר במטרה להתנקש בחיי המנהיג הנאצי, וסירב ליטול חלק במזימה.

משימת הציתות הבריטית בוצעה ממה שכונה פארק טרנט, באיזור הנמצא בשוליים הצפון-מערביים של לונדון, בבנין שמשמש כיום את אוניברסיטת מידלסאקס.

קצינים גרמניים בכירים "הורדמו" תחת התחושה שהם חיים בחיי מותרות יחסית לבית-כלא. לפעמים אפילו איפשרו לשלישיהם ועוזריהם להיות יחד איתם.

אף על-פי כן, כל אותה עת צותתו הבריטים לתאיהם במאמץ לדלות סודות צבאיים חיוניים מהגרמנים באשר לשרשרת הפיקוד בצבא הגרמני, לטקטיקה ולשאלה מי הם מקבלי ההחלטות במכונת המלחמה הנאצית.

התמלילים, שפורסמו בגרמניה על-ידי סואנקה נייצל, פרופסור להיסטוריה מודרנית באוניברסיטת מיינז, הפריכו את הדמות המסורתית של קצינים גרמניים בכירים, כמי שידעו מעט או כלל לא ידעו על המסות הרצחניות סביבם.

אחד הגילויים הכי דרמטיים מתייחס לצ'ולטיץ, הגנרל הגרמני שהגיע לפריז ב-1944 וכותר על-ידי צבאות בעלות הברית.

הוא היה מוכר כ"מושיע הבלתי צפוי של פריז" לאחר שהתנגד לפקודתו הישירה של היטלר, שהעדיף את השמדת העיר, מאשר שזו תיפול בידי בעלות הברית. הוא נישבה ונלקח לפארק טרנט.

בשלב מוקדם יותר במלחמה, צ'ולטיץ, שקודם לכן הופקד על החזית המזרחית, אמר: "המשימה הכי רצינית שעליה פיקדתי אי פעם, ושעשיתי אותה באותו זמן באופן קפדני, היתה חיסול היהודים".

רמז נוסף לכך שנושא שואת היהודים היה מוכר וידוע, היה השיחה שבה היה מעורב גנרל הלופטוופה, גורג ניופר, שנלכד בצפון אפריקה בשנת 43', שבה דנו ניופר וקצין אחר מאוחר יותר באותה שנה בשאלה "כמה יהודים נהרגו". ניופר אמר ש"זה חייב להיות שלושה מיליון עד עכשיו".

התמלילים גם מצביעים על קשרים קרובים יותר בין רומל והמתנקשים שקשרו קשר נגד היטלר ב-44'. קודם לכן היה ידוע שהקושרים שאלו את רומל האם ייקח פיקוד אם היטלר לא יישאר בחיים, וינהל את המדינה הנאצית, אבל מעולם לא גילו לו את תוכניותיהם לפוצץ את הפיהרר.

על כל פנים, השיחה כללה את גנרל הינריך אברבך, שעבד קרוב לרומל ב-44'. הוא אמר לרומל שהיה טיפש לגמרי מאחר שהתוכניות היו ידועות לו ובכל זאת החזיק אותן לעצמו.

נייצל, שספרו מהווה התפתחות חשובה בלימוד המלחמה, אמר: "זהו המשך להוכחה לפיה הידע האכזרי היה נפוץ אצל קצינים בכירים רבים יותר מאשר אלו שהודו בכך אחרי המלחמה. הם רצו לומר: 'בסך-הכל הייתי חייל פשוט. העדות הזאת דוחה טענה זו".

אם תבקשו לדעת מדוע ההודאות לא שומשו להעמדת יותר קצינים למשפט בגין פשעי מלחמה, אומר נייצל: "זה הרי ברור שהרצון הבריטי היה להגן על מקורות המידע שלהם ועל העובדה שהם צותתו לשיחות. היה קשה בכל אופן להשתמש במשפטים, כי לא היו מדויקים מספיק. למצוא מישהו שיגיד שהם "הרגו יהודים" לא יהיה משפט שדי בו להפליל. רק אם הם יביאו תאריך ומקום, זה יכול להוביל לעדים, וההאשמות יוכחו".

דוקטור כריסטוף דארטמן, מרצה להיסטוריה אירופאית באוניברסיטה של אברדין, אמר: "זהו ערעור הדמות ההוליוודית התמימה של חיילי הצבא הגרמני, המוצגים כצבא נקי לגמרי שלא ידע ולא היה שותף באכזריות".