לקצר תקופת ההתיישנות לתביעות רפואיות

דוח הוועדה הבינמשרדית לבחינת הקטנת ההוצאה הציבורית בגין תביעות רשלנות רפואית, אשר הותר לפרסום (11.12.05) מגלה כי משרד האוצר והבריאות מבקשים להגביל את הפיצויים לתובעים בתביעות רשלנות רפואית. משרד המשפטים מתנגד וטוען כי מדובר בפגיעה בעקרון השיוויון. הצעה נוספת שהועלתה בוועדה - להגביל את שכר טירחת עורכי הדין.

על-רקע הצטברות נתונים במשרד האוצר, לפיהם נרשמה עליה ניכרת של ההוצאות ממשלתיות בגין תביעות רשלנות רפואית, הנובעת מעליה במספר התביעות ובהיקף הפיצויים המשולמים, מידי שנה, וכן עליה בפרמיות הביטוח אותן דורשות חברות הביטוח בתחום זה, החליטה הממשלה בחודש יולי 2002 על הקמת ועדה בינמשרדית, בהשתתפות משרדי הבריאות, המשפטים והאוצר, שתבחן את הדרכים להקטנת ההוצאה הציבורית הקטנת ההוצאה בשל תביעות שעילתן אופן מתן הטיפול הרפואי.

כיו"ר הוועדה נתמנתה המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (אזרחי), טנה שפניץ, והשתתפו בה נציגים ממשרד האוצר, הבריאות והמשפטים. הוועדה קיימה 19 ישיבות, אשר בהן, בין היתר, הציגו את עמדתם שופטים, מלומדים, נציגים של מוסדות רפואיים, מבטחים ולשכת עורכי הדין.

נתונים סטטיסטיים

במסגרת עבודת הוועדה נערך, לראשונה בישראל, מחקר מקיף בנושא תביעות בשל רשלנות רפואית, אשר מתבסס על נתונים של למעלה מ - 4500 תיקים שהוגשו לבית המשפט בין השנים 1993-2002, בנושא רשלנות רפואית.

ממצאי הבדיקה מגלים, כי 51% מהתיקים בבתי המשפט המחוזיים הסתיימו בהסכם פשרה. רק 24% מהתיקים הסתיימו בפסק דין לגופו של עניין. כ- 9% מהתיקים הסתיימו בדחיית התביעה לגופה, וכ- 7% הסתיימו בקבלת התביעה במלואה.

58% מתיקי הרשלנות הרפואית בבתי משפט השלום הסתיימו בהסכם פשרה. ב- 17% בלבד ניתנו פסקי דין מלאים, מתוכם ב- 5% התביעה נדחתה ובכ- 5% התביעה התקבלה במלואה. ב- 15% מהמקרים, התביעה נדחתה בהסכמת הצדדים.

ב- 51% מהתיקים בבית המשפט העליון נדחה הערעור או נמחק, 16%מהערעורים הסתיימו בהסכמי פשרה. 23% מהתיקים הסתיימו בפסקי דין לגופו של עניין.

עוד נמצא כי 77% מהתיקים בבתי המשפט המחוזיים (כערכאה ראשונה) נמשכים לכל היותר עד ארבע שנים מיום הגשת התביעה וכי משך הזמן הממוצע של ניהול תיק בבתי המשפט המחוזיים הוא 3.5 שנים.

60% מהתיקים בבתי המשפט המחוזיים הנדונים כערעור על פסק דינו של בית משפט השלום נמשכים שנה לכל היותר.

81% מהתיקים בבתי משפט השלום נמשכים עד שלוש שנים מיום הגשתם ו - 57% מתיקי הערעורים בבית המשפט העליון מסתיימים בתוך שנתיים. משך הזמן הממוצע של ניהול תיק ערעור בבית המשפט העליון הוא 2.5 שנים.

ממצאי הבדיקה העלו כי 33% מהתיקים בבתי המשפט המחוזיים עוסקים ברשלנות רפואית בתחום ההיריון והמיילדות. תחומים בולטים נוספים, אם כי במספרים נמוכים בהרבה באופן יחסי, הם אונקולוגיה, אורתופדיה, כירורגיה ורפואה פנימית.

ממצא נוסף: ב- 65% מהתיקים במחוזי וב- 99.5% מהתיקים בשלום, בהם הועבר בהם נטל ההוכחה מהתובע לנתבע (המדינה או הגוף הרפואי), הסתיים התיק לטובת התובע.

לעניין סכומי הפיצויים נמצא כי סכום הפיצויים הממוצע בבית ממשפט ממחוזי עומד על סך של 837,859 ש"ח ובתיקי הריון ומיילדות על 1,390,221 ש"ח. סכום הפיצוי הממוצע בתיקי בתי משפט השלום עומד על 111,594 ש"ח.

לבסוף מצאה הוועדה, כי בפסיקת בתי המשפט ניכרת מגמה של הרחבת אחריותם של בעלי מקצועות הרפואה והמוסדות הרפואיים - החל בסוגית ההתרשלות, סיבתיות והרחבת העילות וראשי נזק.

הגבלת הפיצויים

הנושא המרכזי בו דנה הוועדה הוא הגבלת הפיצויים בגין כאב וסבל בתביעות רשלנות רפואית.

על-פי הצעת משרד האוצר, אשר נתמכה על-ידי משרד הבריאות, יש להגביל את הפיצויים בגין נזק לא ממוני לתובעים בתביעת רשלנות רפואית, זאת כדי להקטין את ההוצאה הציבורית בגין תביעות רשלנות רפואית.

אחד הנימוקים שהועלו הוא כי הגידול בעלויות הרשלנות הרפואית "מקטין את היקף המשאבים אותם יכולה מערכת הבריאות להקצות לשירותי הרפואה האחרים, ומכאן, שקיים אינטרס ציבורי בצמצום היקף הפיצויים כדי להקטין את עלויות הביטוח המקצועי".

עוד נטען כי הגבלת הפיצויים היא חוקתית שכן ההגבלה סבירה ונועד למטרה ראויה.

משרד המשפטים דחה גישה זו, והתנגד להגבלת הפיצויים בטענה כי אין להשוות בין תביעות רשלנות רפואית לתביעות לפי חוק הפיצויים ואין הצדקה להבחין בין תביעות רשלנות רפואית לתביעות אחרות בגין נזקי גוף על-פי פקודת הנזיקין.

עוד טען משרד המשפטים, כי קיים ספק רב האם ההסדר המוצע יעמוד בביקורת בג"צ מהבחינה החוקתית שהרי, לכאורה, מדובר בפגיעה בשוויון שבין התובעים בתביעות רשלנות רפואית לניזוקים אחרים שנזקם דומה, אך שנפגעו בנסיבות אחרות.

הוועדה לא ממליצה על צעדים אופרטיביים.

התיישנות

לפי הוועדה, קיצור תקופת ההתיישנות אמור לצמצם את מספר התביעות ולחזק את יכולת הנתבע (המדינה או הגוף הרפואי)להתגונן מפני תביעות המוגשות נגדו.

על-פי הצעת חוק ממשלתית, אשר עומדת בפני דיונים בכנסת לקראת קריאה שנייה ושלישית, מוצע לקצר את תקופת ההתיישנות, כך שתקרת ההתיישנות תועמד על 25 שנה, ובתביעה שנושאה טיפול רפואי תהא התקופה 18 שנים מיום המעשה של הנתבע שהוא נושא התביעה. כאשר מדובר בתובע שהינו קטין - תועמד תקופת ההתיישנות על 22 שנים מיום המעשה.

הוועדה לא ממליצה על צעדים אופרטיביים.

שכר טירחת עורכי הדין

עמדת הוועדה היא כי יש להגביל את שכר טירחת עורכי דין, המהווה חלק נכבד מההוצאה הממשלתית.

על-פי הוועדה, הסכומים שנפסקים על-ידי בתי המשפט כשכר טירחה, או המשולמים במסגרת פשרה, גבוהים, וכי מבנה שכר הטרחה, כפי שהוא כיום (אחוז גבוה יותר ככל שהתביעה הסתיימה בשלב דיוני מאוחר יותר) מהווה תמריץ שלילי לפשרות.

לשכת עורכי הדין, אשר הציגה את עמדתה בפני הוועדה, התנגדה נחרצות להתערבות בשכר טירחת עורכי הדין, בטענה כי אין להתערב ביחסים החוזיים שבין עורך הדין והלקוח וכי מדובר בפגיעה שאינה חוקתית בחופש העיסוק.

משרד האוצר והבריאות הציעו להגביל בחקיקה את שכר טירחת עו"ד כך ששכר הטרחה יותנה לא באופן שבו הסתיים התיק אלא בסכום הפיצוי ולקבוע כי עורך הדין ולקוחו רשאים להסכים על אחוזים נמוכים יותר לשכר טירחה מאשר קיימים כיום.

משרד המשפטים התנגד לעצם הגבלת שכר טירחת עורכי הדין ולהסדר שהוצע על-ידי משרד האוצר בטענה כי ההסדר המוצע אינו עומד בקנה אחד עם עקרון השוויון, מאחר שהוא מפלה בין באי כוחם של תובעים בתביעות רשלנות רפואית לבאי כוחם של תובעים בתביעות נזקי גוף אחרות.

הוועדה לא ממליצה על צעדים אופרטיביים.

שיפוי בין מוסדות רפואיים

נכון לימים אלה (מכוח סעיף 22 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי) קופת חולים, אשר מבוטח שלה נפגע מרשלנות רפואית של קופת חולים אחרת או של המדינה, ונזקק לטיפולים רפואיים עקב כך, זכאית לשיפוי מקופת החולים האחרת או מהמדינה בגין עלות הטיפולים שניתנו בפועל למבוטח עקב הפגיעה.

נתונים שהועלו בפני חברי הוועדה מגלים כי מסתמנת מגמה חדשה של הגשת תביעות על-ידי קופות החולים כנגד בתי חולים לפי סעיף 22 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי.

הוועדה ממליצה על תיקון חוק ביטוח בריאות ממלכתי, כך שתתבטל זכותם של נותני שירותים רפואיים שממומנים מאוצר המדינה להיפרע מנותני שירותים רפואיים אחרים (גם אם הם גופים פרטיים) בגין הוצאות שהוצאו עקב טיפול במבוטח או בחולה, שנפגע מרשלנות רפואית של נותן השירותים הרפואיים האחר.

חוות דעת מומחים

רוב חברי הוועדה סבורים, כי ההליך הכרוך במתן חוות הדעת לבית המשפט, כפי שהוא כיום, הוא מורכב ויקר. הוועדה ממליצה כי משרד המשפטים יבחן הקמת צוות, שיבחן את סוגיית המומחים הרפואיים באופן כללי.

ניהול סיכונים ורשלנות רפואית

עמדת הוועדה היא כי ניהול סיכונים מוצלח יכול לתרום למתן שירותי רפואה טובים יותר ולהקטין את מספר התביעות-בכוח.

נתון מעניין בדוח הוועדה מגלה כי "קיימת ירידה משמעותית במספר אירועי הבדיקה והלימוד מתאונות רפואיות. זאת, עקב חשש בקרב הרופאים מפני ההשלכות של דיווח על תקלות וטעויות רפואיות, ולכן קיים מצב של תת-דיווח. החשש הוא מפני דין משמעתי, אך גם מפני תביעת נזיקין, למרות קיומו של ביטוח, שכן הרופאים חוששים מפני העלאת הפרמיות".

הוועדה ממליצה על הקמת מערך בטיחות וניהול סיכונים - הן ברמה המקומית והן ברמה הארצית.

חיסיון פרוטוקולים של וועדות בדיקה

נושא נוסף, העולה חדשות לבקרים בבתי המשפט הוא חיסיון הפרוטוקולים של וועדות בדיקה.

הוועדה ממליצה על מספר מקרים בהם תהיה הצדקה למסירת פרוטוקול וועדת הבדיקה למטופל או לשאריו:

1. כאשר הפרוטוקול נמסר לגורם המטפל, בהתאם לסעיף 21(ה) לחוק זכויות החולה.

2. כאשר הרשומות הרפואיות אבדו, והחומר אשר נחשף בפני הוועדה נותר בבחינת העדות היחידה, גם אם לא ממקור ראשון, לטיפול הרפואי שניתן לחולה.

3. כאשר לא יכול להיות ברור ל"אדם סביר" מדוע הגיעה הוועדה למסקנה שלא הייתה התרשלות בטיפול בנפגע.

4. כאשר הוועדה קבעה שהעדים שהופיעו בפניה הסתירו מידע או שהוועדה מתקשה לקבוע ממצאים משום שמצאה שיש בעיית מהימנות עם עדים משמעותיים או מרכזיים.