עבודות שירות לסגן-מנהל שהיכה תלמיד

בית משפט השלום בנצרת גזר בשבוע שעבר 400 שעות עבודות שירות לתועלת הציבור על חנא אליא, לשעבר סגן-מנהל בית-ספר "אלקסטל" בעיר, בגין עבירות של תקיפת קטין בידי אחראי וגרם חבלה של ממש, ושימוש לרעה בכוח משרה - וזאת מבלי להרשיעו בדין.

על-פי המתואר בכתב האישום, הגיע לבית-הספר בראשית מרץ 2002 דודו של המתלונן, שבתקופה הרלוונטית היה תלמיד בן 10 שנים. במהלך ביקורו החליט הדוד להתלונן בפני ההנהלה על כך שהנאשם נוהג להעליב את המתלונן ולהתעמר בו. הדוד נפגש עם הנאשם, אותו לא הכיר, ובסוברו כי הוא מדבר עם מנהל בית הספר התלונן בפניו על מעשיו של הנאשם עצמו.

בעקבות השיחה הנ"ל, ניגש הנאשם אל כיתת המתלונן והורה לו להגיע לקדמת הכיתה, ואז היכה אותו בשתי סטירות על ידיו שסוככו על ראשו. בעקבות המכות פגע ראשו של המתלונן בלוח הכיתה ונגרמו לו חבלה, סחרחורת, כאבים באוזניו ואף הקאות. בעקבות האמור נאלץ המתלונן גם לשהות בביתו במשך מספר ימים להתאוששות.

בראשית משפטו כפר הנאשם בעובדות כתב האישום, אולם מאוחר יותר, בינואר השנה, הגיעו הצדדים להסדר טיעון, על-פיו יתוקן כתב האישום, הנאשם יודה בעובדות המתוקנות וישלח לקבלת תסקיר מטעם שירות המבחן בטרם הרשעתו.

מתסקיר שירות המבחן עלה, כי המדובר באדם בן 51, נשוי ואב לחמישה ילדים, המועסק במערכת החינוך כמורה מזה שלושים שנה. בעניין זה, צויין, הנאשם לא הושעה מתפקידו בעקבות התיק והוא ממשיך ללמד באופן סדיר בבית הספר.

כמו כן נטען בתסקיר, כי הנאשם הינו בעל זהות אישית בשלה, אדם לא אלים ונטול דפוסי התנהגות אימפולסיבית. הוא מנהל חיים נורמטיביים ותקינים ואין לחובתו הרשעות קודמות. כמו כן, קיבל אחריות חלקית למיוחס לו בכתב האישום בפני שירות המבחן, ולדבריו הוא אינו רואה את עצמו כאדם אלים, אך ביטא הבנה למשמעות מעשיו והצורך בבחירת התנהגות אלטרנטיבית במקרה זה. הנאשם אף הביע חרטה, תסכול ואכזבה מעצמו ומהסיטואציה אליה נקלע.

שירות המבחן קיבל גם את חוות דעתו של מנהל בית הספר, ממנה עלה כי הנאשם, שמלמד בבית הספר כחמש שנים, הינו אדם רציני, רגוע ומסור לעבודתו, אשר משקיע מאמץ רב לטובת הילדים.
לאור האמור לעיל, ובהתחשב בעובדה שלנאשם לא היו הרשעות פליליות קודמות, ומחשש שהרשעה בדין עלולה להשפיע באופן שלילי על עתידו האישי והמקצועי, המליץ שירות המבחן להימנע מהרשעת הנאשם, ולהטיל עליו צו שירות לתועלת הציבור בהיקף של 300 שעות למשך שנה.

ב"כ המדינה טען, מנגד, כי יש להרשיע את הנאשם בדין. זאת, לאור אופי העבירה, ובמיוחד כי המדובר בהכאת תלמיד על-ידי מורהו וגרם חבלה חמורה. לטענתו, אין מקום לא להרשיע את הנאשם רק בשל הנימוק שהרשעה עלולה לפגוע במקצועו, שכן דבר זה תלוי בשיקול דעתו של בית הדין למשמעת, המטיל עונשים על עובדי הציבור בהתאם למעשה - בין אם קיימת הרשעה ובין אם לאו.

ב"כ הנאשם טענה, כי נוכח נסיבותיו האישיות, עברו הנקי ותעסוקתו של הנאשם, ניתן להסתפק בענישה שאין בצידה הרשעה, אחרת עלול הוא לאבד את מקום עבודתו. בנוסף נטען, הנזק אשר ייגרם לנאשם באם יורשע גדול באופן בלתי סביר ביחס לתועלת אשר תצמח לציבור.

שופט בית המשפט, כתילי תאופיק, ציין בראשית פסק-דינו, כי שתי שאלות עומדות לדיון בעניינו של אליא - שאלת ההרשעה ושאלת העונש שראוי לגזור עליו. לגבי ההרשעה, נקבע, הלכה פסוקה היא, כי ההרשעה היא הכלל ואי-ההרשעה היא החריג. לבית המשפט קיימת סמכות בחוק העונשין להימנע מהרשעה, וזאת רק במקרים מיוחדים ויוצאי דופן.

"אין ספק כי הנאשם שבפני ביצע עבירה חמורה, שבמקרה רגיל אינה מצדיקה סטיה מכלל ההרשעה. יחד עם זאת, סבורני כי העובדה שמדובר במעידה חד פעמית אצל הנאשם אשר אינה מעידה על קווי אופי עברייניים, שכן הנאשם עבד במסירות ובנאמנות בתפקיד של מורה במערכת החינוך משך תקופה של כ-30 שנה, עובר לאירוע ולאחריו, העובדה שהוא הביע חרטה, תסכול ואכזבה מעצמו עקב ביצוע העבירה נשוא כתב האישום, כמו גם העובדה כי הוא מבין את משמעות מעשיו והצורך בבחירת התנהגות אלטרנטיבית, מוכיחות כי הנאשם הפנים את חומרת מעשיו ומאפשרות הימנעות מהרשעתו, אשר לא תהווה פגיעה מהותית בשיקולי הענישה".

בית המשפט ציין, בנוסף, גם את מחיר החשיפה והפגיעה החברתית ששילם הנאשם, ופסק כי אליא אכן ביצע את המעשים המיוחסים לו בכתב האישום, אולם בחר שלא להרשיעו בדין.

על הנאשם הוטל צו שירות לתועלת הציבור בהיקף של 400 שעות, בהתאם לתוכנית המפורטת בתסקיר שירות המבחן.