בטוח שיהיו ביניכם שלא יסכימו לכך אך תוחלת חייה של אהבה רומנטית הם רק שנה או מעט יותר, כך לפחות טוענים חוקרים איטלקים.
צוות חוקרים מאוניברסיטת 'פביה' גילה כי כימיקל במוח הוא האחראי למה שאנו קוראים "אהבה ממבט ראשון". לדבריהם, רמות גבוהות של פרוטאין נמצאו קשורות לתחושות של אופוריה ואמון הנחוות בתחילת מערכת יחסים.
אך לאחר שעקבו אחר אנשים שניהלו מערכות יחסים קצרות וארוכות, וכן אחר אנשים שלא ניהלו מערכות יחסים, גילו החוקרים כי רמות הפרוטאין ירדו עם הזמן.
הצוות ניתח את השינויים בפרוטאינים הידועים כ-'neurotrophins' בזרם הדם של גברים ונשים בגילאים 18-31, ודיווח על הממצאים בעיתון "Psychoneuroendocrinology".
הם בדקו 58 מתנדבים שהחלו לאחרונה לנהל מערכת יחסים והשוו את רמות הפרוטאין לאותו מספר אנשים במערכת יחסים ארוכה וכאלה שלא היו במערכת יחסים כלשהי.
אצל אלה שרק החלו מערכת יחסים רמות הפרוטאין הנקראות גורמי גידול עצביים (NGF) - האחראים למעשה על הגורמים לתופעות כמו הזעה בכפות הידיים ופרפרים בבטן, היו גבוהות בצורה משמעותית.
בקרב 39 המתנדבים שעדיין ניהלו את אותה מערכת יחסים לאחר שנה, רמות ה-NGF ירדו לרמות רגילות.
החוקרים דיווחו כי משמעות הממצאים אינה כי אינם מאוהבים יותר, אלא שזו אינה ה"אהבה הגדולה" שהיתה בתחילת הדרך.
יציבות
האהבה, בשלב זה, הופכת יציבה יותר. הרומנטיקה באה אל סופה, כתבו, וכפי הנראה הסיבה לכך נובעת מהשינוי ב-NGF. למרות זאת הדגישו החוקרים, כי הידע הנוירוביולוגי עם האהבה הרומנטית נשאר מוגבל.
מהמחקר הנוכחי עולה, כי מנגנון ביוכימי מעורב בשינויים במצב הרוח, המופיעים מהשלב המוקדם של האהבה ועד לשלב בו מערכת היחסים הופכת מבוססת יותר.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה