עורכת דין שאיחרה לדיון תפצה הלקוח

בית המשפט השלום בתל אביב קיבל בשבוע שעבר, בחלקה, את תביעתו של יעקב שוגר כנגד עו"ד אורית לוין, לפיצוי בשל נזקים שאירעו לו לאחר שאיחרה להגיע לדיון בו אמורה היתה לייצגו.

ראשיתה של הפרשה בעיסקת מכר דירה, בין אחיו של התובע - מאיר שוגר - לבני הזוג יעקב ואביבה לוי. על-פי ההסכם, שנחתם בסוף אוגוסט 88', אמור היה המוכר, מאיר, להפקיד סכום של כ-7,000 דולר כפקדון בידי עורך הדין שטיפל בעיסקה, דב ארבל, וזאת להבטחת תשלום מס השבח על המכירה.

בפועל, הופקד שיק על סך 11,480 שקלים, שנמשך על-ידי יעקב והוסב על-ידי מאיר, ומאוחר יותר, לאחר ביצוע העיסקה, שילם שוב יעקב את סכום השומה העצמית למס שבח, כפי שהוערך בידי עו"ד ארבל, בסך 8,350 שקלים.

מס שבח לא קיבל את השומה העצמית ודרש סכום נוסף של 17,597 שקלים, אשר לא שולם. בני הזוג, שפניותיהם אל האחים לתשלום התוספת לא נענו, שילמו בעצמם את התוספת על-מנת לגרום לרישום הדירה על שמם.

בראשית שנת 95' תבעו את האחים בהליך של סדר דין מקוצר, לתשלום סכום השיק, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, בסך כולל של 42,050 שקלים. בקשת רשות להתגונן, שהגיש מאיר לבית המשפט, התקבלה.

בסוף שנת 2000 הגיע, בשעה טובה, שלב שמיעת ההוכחת בתביעת בני-הזוג נגד יעקב, אשר יוצג בשלב זה על-ידי עו"ד לוין. לאחר המתנה של "למעלה משלושת רבעי שעה" מהמועד שנקבע, ולאחר שהן יעקב והן לוין לא התייצבו לדיון, ניתן פסק דין שבו התקבלה התביעה.

לוין הגיעה לבית המשפט לאחר מתן פסק הדין. יעקב לא הגיע כלל. בקשה שהגישו לביטול פסק הדין נדחתה. משחלף המועד להגשת הערעור, ומשלא הוגש כזה, הפך פסק הדין לחלוט. לצורך מימושו, נפתח תיק הוצאה לפועל נגד יעקב, שמאוחר יותר הגיע להסדר עם בא-כוחם של בני-הזוג, במסגרתו שילם סך של כ-60 אלף שקל.

בעקבות השתלשלות האירועים הגיש יעקב את התביעה דנן, במסגרתה נדרשה עורכת הדין לפצותו בגין ההסדר הכספי עם בני הזוג, ובנוסף, 3,000 דולר ששילם לטענתו כשכר טירחה בתביעה הראשונה, 10,000 שקלים ששילם לעורך דין שייצגו בתיק ההוצאה לפועל ובגיבוש ההסדר, וכן פיצוי עבור "נזק נפשי ועוגמת נפש קשה" בסכום של 30,000 שקלים נוספים.

שופט בית משפט השלום, יונה אטדגי, ציין בראשית פסק-דינו כי "היחסים בין עורך דין ללקוחו הם, קודם כל, חוזיים, בין אם נכרת ביניהם הסכם בכתב ובין אם זה היה בעל פה בלבד. תנאי מכלל בחוזה זה הוא כי עורך הדין יפעל עבור לקוחו בחריצות, במיומנות ובמקצועיות. הפרת חובה זו היא הפרה חוזית. באותה מידה, מהווה הפרה זו גם עילה נזיקית בעוולת הרשלנות".

לגופו של עניין נפסק, כי אין ספק שמחובתה של עורכת הדין הנתבעת היה להגיע לדיון בשעה הייעודה. איחור של "למעלה משלושת רבעי שעה" סביר כי יגרום למתן פסק דין בהיעדר.
"בכך הפרה הנתבעת, עקרונית, את חובתה החוזית כלפי התובע, ומחדלה זה עולה לכדי רשלנות כעוולה נזיקית".

לוין נמקה את איחורה בעצירת התנועה בדרך איילון עקב זרימתו של חומר כימי ממשאית. בעקבות כך, טענה, אף טילפנה לבית המשפט והודיעה על התעכבותה.

השופט אטדגי ציין כי לוין לא הציגה כל אישור לתמיכה בטענתה, ומכאן, "שהנתבעת לא הוכיחה כי היה גורם מוצדק לאיחורה, באופן שהיא תופטר מאחריותה החוזית והנזיקית".

מנגד, נקבע, גם יעקב לא התייצב לדיון. בית המשפט בחן את סיכויי ההגנה במקרה שכזה, ופסק כי אם היה מתייצב למשפט, וגם אם עורכת הדין לא היתה מתייצבת, לא היה ניתן פסק דין בהיעדר התייצבות ויעקב אף היה מעיד ומציג את ראיותיו. יחד עם זאת, ניהול המשפט על ידו בלבד, ללא ייצוג משפטי, ודאי היה נפגם באורח משמעותי.
אי-לכך, הוטל על יעקב אשם תורם, בשיעור של 35%.

בהמשך הדברים נקבע כי ניתן להניח במידה סבירה למדי, שאילו הדיון היה מתנהל כשורה וטיעוניו של יעקב ובאת כוחו היו נשמעים, אם במהלך הראיות ואם בסיכומיהם, בית המשפט היה מטה אוזן ופוקח עין ומגיע למסקנה משפטית "נכונה".

לאור קביעה זו "משך" בית משפט השלום את מחדלה ואחריותה של עורכת הדין גם לשלבים שלאחר מתן פסק הדין, כולל אי-הגשת ערעור על ההחלטה.

לגבי סכום הפיצוי הסופי, קבע השופט אטדגי, כי ההפרש בין הסכום שצריך היה התובע לשלם ובין ההפרש ששילם למעשה על-פי ההסדר עם בני הזוג, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, עומד על 19,560 שקלים. חלקה של הנתבעת, כ-65%, עומד לפיכך על סכום של 12,714 שקלים.

תשלום שכר הטירחה לעורכת הדין לוין, אשר הוכחש על-ידה, נדחה, וזאת משום שיעקב לא המציא כל ראייה לתשלום. בדומה, נדחתה גם תביעת התשלום לשכר טירחת עורך הדין שטיפל בהסדר מול בני-הזוג.

באשר לתביעה בגין עגמת נפש, נקבע כי זו נגרמה בשל עצם החיוב בתשלום, ומשלוין נמצאה חייבת בתשלום פיצוי עבור חיובו של יעקב בתשלום, מהווה תביעה בראש פרק זה "כפל פיצוי".

"למרות זאת, זכאי התובע לפיצוי כלשהו בשל התרוצצויות שיכלו להיות נחסכים ממנו ובשל המתח הנפשי הנגרם באופן טבעי מהתרחשות כזו, אך גם זאת בהתחשב בשיעור אשמו התורם".

אי-לכך, קבע השופט, יועמד הפיצוי המגיע לתובע בשל כך, לאחר ניכוי האשם התורם, על סך 3,500 שקלים.