ציוניות, דתיות ו... קונסרבטיבית

את ילדותה עשתה חגית סבג-ישראל במשפחה דתית בטירת הכרמל. היום היא משמשת כרב בית הספר תל"י ביבנה. ביום רביעי הקרוב (30.11.05) תוכתר סבג-ישראל ותישא בתואר "רב קונסרבטיבי", תואר שמעולם לא ניתן על-ידי הרבנות הראשית לאישה, מגמה שאינה צפויה להשתנות בשנים הקרובות.

כמו רבים בציבור הדתי-לאומי עשתה חגית את דרכה החינוכית בבית הספר הממ"ד בטירת הכרמל, משם לאוניברסיטת בר-אילן שם למדה במדרשה לבנות, בית מדרש הרטמן ומשם למכון שכטר בירושלים. דווקא הלימוד בבית ספר ללימודים פלורליסטים נתנו לחגית את התחושה שיש כמה חוויות שלא היתה רוצה לחוות במקומות דתיים.

שווה בין שווים

היא אינה רוצה ללמוד גמרא מתוך דפי מקורות בשיעורי נשים, אלא מתוך ספר גמרא כאישה שווה בין שווים. אין לה כוונה להמשיך ולהסתתר מאחורי מחיצת עזרת הנשים, אלא להיות שותפה במניינים פעילים בהם גם נשים משמשות כשליחות-ציבור וכקוראות בתורה, תוך הקפדה על הפרדה בין נשים לגברים. חגית קיבלה על עצמה לקיים עוד מצוות, שעד כה היו לנחלת גברים בלבד - מצוות עשה שהזמן גרמן, כאלו התלויות בשינויים והתחלפות הזמנים.

בכל דבריה מדגישה חגית כי אינה פועלת מתוך אמביציות אישיות או הסתכלות רפורמית, אלא מתוך נאמנות להלכה. יש לה גם ביקורת כלפי הציבור הקונסרבטיבי: "אין שום הסכמה איתם ב-100 אחוז. אחד הדברים אליהם ציבור זה צריך לשאוף, ואיני מדברת על המנהיגות, הוא לעורר יותר מודעות לשמירת מצוות".

חגית, בת ה-33 אינה רואה עצמה כמנהיגה של ציבור מוגדר, ורואה עצמה כרב של כולם. כל יהודי יכול מבחינתה למצוא בקהילה הפלורליסטית את מקומו מבלי קשר להשתייכותו הדתית, וגם אם אינו נוהג להתפלל.

נושאת דגל חברתי

לבושה מכובד, אם כי אינו עומד בקריטריונים ההלכתיים המקובלים. למרות היותה נשואה לבעל דתי, היא אינה מקפידה על חבישת כיסוי ראש, ולובשת את מה שמוגדר בעיניה כצנוע. "כשאני לומדת תורה או מתפללת נראה בעיני נכון לחבוש כיסוי-ראש", היא אומרת.

היא אינה יכולה להצביע על נקודה כלשהי בה עברה את התהליך שהוביל אותה לקונסרבטיביות, וטוענת כי המדובר בתהליך ממושך שעדיין נמשך. "היום אני נושאת בכמה זהויות דומיננטיות", אומרת חגית, "גם מזרחית, גם אישה, גם דתייה ושומרת מצוות בשאיפה מתמדת להתחזקות וגם קונסרבטיבית". למרות שאין לה שפם היא מבקשת לשאת בגאון את הדגל החברתי-כלכלי, וקוראת לרבנים מכל הזרמים להמשיך ולדבר על נושא כאוב זה יותר ויותר ולהפוך אותו לנקודה המרכזית. היא סבורה, כי יותר ויותר חלקים בציונות הדתית מתעוררים לנושא זה, ופחות עסוקים ב"קטנוניות ממסדית ומתחסדת".

כחלק נגזר מהאידיאולוגיה שקיבלה על עצמה עברה לפריפריה של הנגב, שם הקימה בית-מדרש קהילתי להורים וילדים. כמו כן, היא מנחה לשילוב בין לימודי יהדות ומשפחה בבתי-ספר בנתיבות ובאר-שבע.

"חיפשתי מקום שבו אוכל להתמסר ללימודי תורה בחברה דתית שוויונית. בבית המדרש חוויתי העצמה כאישה "שווה בין שווים. כולי תקווה וכוונה לראות את בתי המדרש פורחים ביבנה, בבאר-שבע, בנתיבות, באשקלון ובנגב כולו", היא מסבירה את הסיבה לבחירתה בנגב.

המשפחה בסוף קיבלה

חבירתה לתנועה הקונסרבטיבית הותירה את משפחתה פעורת-פה. בתחילה חשבו הוריה, כי המדובר בתהליך התבגרות. "הם ראו בזה סוג של בדיחה, כמו כל 'שיגעון' שמתעורר ושוקע. מה שהחל כתמיהה הסתיים באי הבנה ואי הסכמה. אבי אפילו אמר לי: מה פתאום? את לא מפחדת? איך החברה הדתית תסתכל עלייך, כשכוונתו בעיקר לעולם הגברי הדתי...". בניגוד למשפחות אשכנזיות רבות בהן דברים מוגדרים כשחור ולבן, משפחתה של חגית ממשיכה לקבלה כבת המשפחה.

חגית מזדהה עם הארגון הפועל למען נשות החברה הדתית "קולך". "זהו יופי של ארגון, ששואף לקידום מעמד האישה בציבור הדתי. הן נאבקות למען שיפור מעמדן בחברה הדתית, ואני חושבת שפעילויותיהם צריכות להיעשות יחד ובתיאום עם שאר ארגוני הנשים בישראל".

היא אומרת שגם לגברים צריך להיות אכפת מקידום מעמדן הדתי של נשים בחברה. על הטענות כאילו מעמדה כרב הוא סתם ראוותנות דתית היא משיבה שזוהי תגובה קלאסית, שבאה בעיקר מצידם של גברים דתיים. "כל מה שאני עושה מסתמך על מקורות תלמודיים וכו'. אם תשים לב, תוכל לראות שבמקורות הסיבה להימנעות אישה מלקיים מצוות מסוימות היא משום יוהרה, או משום כבוד הציבור. במילים אחרות, ההסתכלות היא לפי מה שאחרים יגידו, ומה אחרים יגידו זה דבר שאני מכבדת, אבל מה שהיה אז, היה טוב רק לזמנם של חכמים, אך לא לזמננו בו חלו תמורות חברתיות. ההסתכלות שלי אינה באה ממקום של מה אישה חייבת לעשות, אלא מה אישה צריכה לעשות, וצריך למצוא לכל זה פתרונות הלכתיים".

הממונה על התביעה הצבאית ביש"ע יוכתר לרבנות

"בית המדרש לרבנים" ע"ש שכטר, יקיים את ההכתרה בבית מורשת בגין בירושלים. לטקס יגיעו גם הוריה ואחיה של חגית, ש"גם אם אינם מסכימים, עדיין יש בהם את המנטליות המזרחית שיודעת לקבל את השונה". משנת 1988 ועד היום הסמיך בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר 61 רבנים משני המינים.

בטקס יוסמכו ארבעה רבנים חדשים נוספים: תמר אלעד-אפלבום, שהתחנכה באווירה דתית-ציונית, ובניגוד לחגית אף היתה בתנועת הנוער הדתית "בני עקיבא", תשמש כרב קהילה בישוב עומר; שרה בן משה ששואפת לקחת חלק בעתיד בפסיקת הלכה וגם גבר אחד: אבינעם שרון, לשעבר הממונה על התביעה הצבאית באיזור יו"ש וחבל עזה.

תמר אלעד-אפלבום משמשת כרב הקהילה המסורתית "מגן אברהם" בישוב עומר. תמר היא האישה היחידה בתנועה הקונסרבטיבית בישראל המכהנת כרב קהילה. תמר גם עוסקת כתחביב בריקוד ובתנועה ומשתמשת בהם ככלי להתעמק בתכנים של העולם היהודי.

"בבית המדרש הבנתי לעומק עד כמה רבנות נשית היא אתגר ופלא גדול, משימה אמונית אדירה. אני שואפת לבנות גשר עיברי בין יהדות לישראליות. בחזוני אני רואה מדינה עברית שקהילותיה המגוונות מתעמקות בלימוד תלמוד והלכה לצד הגות ויצירה מודרנית".

שרה בן משה גדלה במשפחה אורתודוקסית בפריז ועלתה לישראל לפני 8 שנים. היא מלמדת תלמוד בבית המדרש לרבנים ע"ש שכטר ולומדת לתואר שלישי בתחום. בן משה שואפת לקחת חלק בעתיד בפסיקת הלכה. בעבר עסקה בעיתונות, בייעוץ אסטרטגי ובניהול חברות פיננסיות אירופאיות.

אבינעם שרון, סא"ל בדימוס, פרש משירות קבע בפרקליטות הצבאית כממונה על התביעה הצבאית באזור יו"ש וחבל עזה, שם עסק במשפט פלילי וביטחוני ופנה ללימודי הרבנות. מזה 30 שנה הוא משמש כחזן בקהילות יהודיות בארץ ובצפון אמריקה. בשנתיים האחרונות שימש כמנהיגה הרוחני של הקהילה הקונסרבטיבית "מורשת ישראל" בירושלים.

"אני רואה בבחירה שלי להיות רב המשך של השליחות אותה מילאתי בצבא. כחייל הגנתי על הערכים של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית וכרב אפעל לחנך לאותם ערכים יהודיים, תרבותיים ורוחניים של מדינת ישראל כחברה פלורליסטית וסובלנית".