הנאשם בלינץ' בשכונת המואסי ישוחרר ממעצרו

בית המשפט העליון קיבל (ג', 15.11.05) את ערעורו של שמשון סיטרין, החשוד בהשתתפות בלינץ' כנגד הנער הפלשתיני בשכונת המואסי, על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע לעוצרו עד תום ההליכים בעניינו.

כנגד סיטרין מתנהל כיום משפט בגין ביצוען של עבירות התפרעות, חבלה בכוונה מחמירה, ניסיון לרצח, פציעה בנסיבות מחמירות, איומים ושהייה בשטח סגור.

האירועים בהם עוסק כתב האישום, התרחשו ערב פינוי היישובים היהודיים מרצועת עזה, כאשר באיזור שכונת המואסי התרחש עימות בין תושבים מקומיים לאזרחים ישראלים, וביניהם סיטרין עצמו.

כתוצאה מאותו עימות נפגעו מספר אנשים, ביניהם חיילים שניסו להשיב את הסדר על כנו. בשלב מסוים עצרו החיילים נער פלשתיני שנראה מיידה אבנים, ובשעה שהובילו אותו לרכב כדי להסיעו מהמקום, תקפו אותו אזרחים ישראלים והטיחו בגופו ובראשו אבנים.

בעקבות כך הובל הנער למקום מחסה, שהיה מוקף בחלקו בחומה, אולם התוקפים לא הרפו ממנו והוסיפו ליידות לעברו אבנים, ולא חדלו גם כאשר אחד החיילים החל לגונן עליו בגופו.

על-פי הנטען, סיטרין, שנמנה על התוקפים, זרק בשלב כלשהו אבן שפגעה במצחו של הנער הפצוע. כאשר הוזעק חובש כדי לטפל בנער, פנה אליו הנאשם ואיים עליו באומרו: "אם אתה רוצה למות אז תטפל בו".

עם הגשתו של כתב האישום טענה המדינה, כי בידיה ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של הנאשם, וביניהן, צילום של התקרית המתעד את מעשיו בזירה. היא הוסיפה, כי מהנאשם נשקפת סכנה של ממש עקב תפיסת עולמו, ועל כן עתרה למעצרו עד תום ההליכים.

בראשית אוגוסט השנה נעתר בית המשפט המחוזי לבקשה, וכחלוף חודש ביקש סיטרין לשוב ולעיין בשאלת המעצר לנוכח השלמתה של תוכנית ההינתקות, וסיום העימות שהיה כרוך בה. גם הפעם הפעם הורה בית המשפט על המשך מעצרו, אך ביקש לבדוק את העניין ב"דרך מקצועית" דרך קבלתו של תסקיר שירות מבחן בנוגע לנאשם.

במסגרת ממצאיו של התסקיר נקבע, כי סיטרין חונך בבית "בעל תפיסה פוליטית ואידיאולוגית ברורה", אולם הוא "איננו בעל ערכים ונורמות עברייניות". נמצא, כי הוא מבין את משמעות חלופת המעצר ויש ביכולתו לכבד את התנאים שיוטלו עליו, ובכך חלופת מעצר בעלת פיקוח הדוק יש בה כדי לשלול סיכון בהתנהגותו". בהמשך, הצביע השירות על חלופות מסוג זה, אחת מהן המצויה בקיבוץ שעלבים.

תסקיר זה לא הניח את דעתו של בית המשפט, והוא ביקש לשוב ולבדוק את שאלת מסוכנותו של הנאשם. בתסקיר השני נקבע, כי "בעיתוי הנוכחי של תקופת מעצר טרם קביעת אשמתו ... לא מדובר בבחור שבעיית האלימות מאפיינת את התנהגותו, ועל רקע נתונים אלה אין מדובר באדם בעל דפוסי התנהגות אלימים". כמו כן נמצא, כי חלה הפחתה משמעותית ברמת הסיכון להסתבכויות נוספות, והומלץ שוב על שחרורו של סיטרין לחלופת המעצר בקיבוץ.

גם הפעם לא הסתפק בית המשפט באמור בתסקיר, ודרש הבהרות נוספות, בין היתר, "למה היתה הכוונה באמירת שירות המבחן לפיה העורר מבין היום כי המחירים האישיים אותם משלם גבוהים ונסוגים אל מול תפיסותיו האידיאולוגיות כפי שבאו לידי ביטוי בנסיבות הסתבכותו".

התסקיר השלישי כלל הפעם הבהרה, בה נקבע כי "התחזקה התרשמותנו מבחור המחזיק בדעות המתייחסות לארץ ישראל השלמה ועל-מנת לממש אידיאולוגיה זו, סבור כי יש לעסוק בלימוד תורה, בעבודת כפיים, עבודת אדמה ורעיית צאן, כפי שגדל והתחנך בבית הוריו וכפי שעולה בתסקירנו מיום 25.9.05, ולא על-ידי פגיעה בערבים. [העורר] שב והדגיש כי אלימות מכל סוג שהוא איננה דרכו לא כלפי אנשי חוק ולא כלפי תושבים ערבים. על-פי תפיסתו אין לנקוט בדרכים אלימות על-מנת להגשים משאלותיו".

חרף האמור בתסקירים השונים, החליט בית המשפט המחוזי להותיר את העורר במעצרו. נקבע, במסגרת ההחלטה מסוף חודש אוקטובר, כי לא הובאו ראיות שיש בהן כדי לשלול את המסוכנות הנובעת ממעשיו של סיטרין.

על החלטה זו, כאמור, הגיש הנאשם ערעור לבית המשפט העליון. השופט אדמונד לוי בחן את טיעוני הצדדים, ובחר בסופו של דבר להפוך את החלטת בית המשפט המחוזי ולשחרר את הנאשם ממעצרו.

"נדמה כי רק לעיתים רחוקות נדרש שרות המבחן לבדיקה כה יסודית ומעמיקה בשלב כה מוקדם של ההליכים כפי שנעשה בעניינו של העורר שבפני. סבורני, כי לנוכח חומרתו המופלגת של האירוע בו, על-פי הנטען, היה מעורב העורר, אותה בדיקה היתה במקומה. אולם, דווקא משום יסודיות הבדיקה נראה לי כי היה נכון להעניק להמלצותיה משקל מכריע בכל הנוגע לשאלת המשך מעצרו של העורר. אותה בדיקה מלמדת, כי אף שהעורר ממשיך לדבוק בהשקפתו בדבר ארץ ישראל השלמה, הוא הבין כי האלימות אינה הדרך להגשמתה, אלא דווקא אורח חיים המשלב לימוד תורה עם עבודת כפיים".

עם-זאת, נפסק, על סיטרין תוטל שורה ארוכה של תנאים מגבילים, ביניהם שהייה במעצר-בית מלא בקיבוץ שעלבים - בהשגחתו ובפיקוחו של הרב ד"ר חנוך הרבסט - ערבות עצמית בסך 50 אלף שקלים, צו עיכוב יציאה מן הארץ, והפקדת דרכונו בקופת בית המשפט.