בדיוק 10 שנים לאחר הלילה הנורא בו נרצח ראש הממשלה לשעבר של מדינת ישראל, נפתחה במוצ"ש בשעה 20:30 עצרת הזיכרון ליצחק רבין. על-פי הערכות כ-150 אלף בני אדם מילאו את הכיכר בתל אביב בקריאות ושירים.
[מיוחד: עשור לרצח רבין]
איתן הבר פתח את העצרת ואמר בין השאר: "מדינת ישראל הולכת בנתיב שפרץ רבין... רבין ראוי להיזכר על-ידי כל עם ישראל, שכה אהב, כולל יריבים". מייד אחרי נאומו של הבר, שר הראל סקעת את שיר הרעות, שהיה אהוב על יצחק רבין.
ראש עיריית תל אביב, רון חולדאי, אמר בנאומו בעצרת: "מותר לכולנו להיתווכח עם הדמוקרטיה, אך אסור לאף אחד לקרוא עליה תיגר. אין דמוקרטיה כשנוח ולא קיימת דמוקרטיה על תנאי".
עוד הוא אמר: "רבין אמר שהשלום כרוך במכאובים... ממשלת ישראל קיבלה השנה הכרעות אמיצות וכואבות בדרך לקביעת גבולותינו. נוכחנו לדעת כי יש בכוחנו לבצע מהלכים קשים כשבגבם תמיכתו של רוב העם ובקידמתם מתנוססת התקווה לשלום.
10 שנים אחרי, הדרך שיצחק צעד בה, הלכה וקשתה עלינו עד מאוד. אני, יחד איתכם, מאחל ומתפלל כי תוגת עצרת הזכרון בכיכר תתחלף לה במהרה בשחוק ימי השלום".
עמיר פרץ: דרך השלום היא התקווה לעתיד
"האלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה הישראלית. יש לגנות אותה, להוקיע אותה... כי זו לא דרכה של ישראל. יצחק, לפני 10 שנים אמרת את הדברים. לפני 10 שנים רעם קולך בכיכר והצבת למדינה יעדים חדשים, הפחת תקווה. גרמת לצעירים להתחיל ולחלום על מדינה אחרת. קולך רעם עד אשר רעמו כדורי המרצח, טרוריסט יהודי רוצח נפשע, שקטל פתיל חיים של איכות אנושית, אמינות ויכולת הובלה" - כך פתח יו"ר מפלגת העבודה הנבחר, עמיר פרץ, את נאומו בעצרת.
הוא הוסיף: "יצחק, רציתי לכתוב לך קינה שהייתה מהדהדת מקצה ארץ אחד עד קצה ארץ שני, אך תפסתי את עצמי ברגע האחרון, כי הרי הייתי לידך בשעותיך הקשות, הטובות, ומעולם לא רצית קינות, לא אהבת מקוננים. תמיד עמדת באומץ מול המציאות הקשה.
"רציתי שתדע יצחק, כי הארץ מלאה אלימות, כי לא הצלחנו לבודד אותה, כי היא כבר לא נמצאת בשטחי העימות, היא בתוכנו, היא לא רק אלימות הסכסוך... לא עצרנו את אווירת האלימות.
"מזרח תיכון רווי אלימות הוא מזרח תיכון המנפץ לרסיסים את כל אמות המוסר. המשך השליטה בשטחים הוא מתכון לשקיעה תובענית בביצה של אובדן המוסר והערכים בישראל. אנו זקוקים היום למפת דרכים מוסרית, בה ערך האדם יעמוד לנגד עיננו...", אמר.
"יצחק", המשיך פרץ, "אין לאיש יכולת חיזוי מדוייקת לדעת כיצד היו נראים הדברים לו היית איתנו בחיים, אך תחושה חזקה מפעמת בי שהיית מצליח להשלים מה שהתחלת... תוך התגברות על קונפלקיטים והיינו היום בעידן אחר, שונה ומצליח. אתה חסר לנו מאוד היום. 10 שנים והזמן לא מקהה את הגעגועים אליך...
"אתה אינך כאן אך דרכך מבעבעבת. יש מי שינסו לקרוא לה בשמות אחרים, לצבוע אותה בצבעים משונים, אך לא יעזור לאיש דבר, כולם יודעים - דרך אוסלו חיה ונושמת. היא נושמת במקומך, יוקדת במקומך, חיה בכל פינה, וכולם יודעים שהיא, היא התקווה".
"ילדי הנרות של אז גדלו ובגרו, השלימו את שירותם הצבאי, מנסים להשתלב בחברה הישראלית, אך עדיין חוזרים בלבם ובדמיונם לרגעי האימה... הם רוצים שישראל תחזור למה שהייתה בימיך, הם עדיין מתגעגעגים לחיוך הביישני, שעה ששרת כאן בקולך את שיר לשלום, כי כולנו כאן אומרים שוב: דרך אוסלו חיה וקיימת. היא דרך השלום. דרך השלום היא התקווה לעתיד.
"יצחק, הייתי אחד מחבריך הפוליטיים, גם בשעה שהיית במיעוט כבשת אותי באנושיות שלך... יש לי חלום יצחק - בשטח ההפקר יקומו אזור תעשיה, מתקני נופש, מגרשי משחקים, וילדינו וילדי הפלשתניים יבנו עתיד משותף וישחקו יחד. ביום ההוא אוכל לעלות לקברך, לעמוד מולך ולומר לך - נוח על משכבך בשלום, תן מרגוע לנפשך כי נרצחת אך ניצחת. עד אז לא ננוח ולא נשקוט, עד שנגשים את דרכך".
פרס: השלום הוא בידכם
"בעוד רגעים ספורים יעלה כאן ביל קלינטון - החבר הכי נפלא של מדינת ישראל. החבר שאהב את יצחק אהבת נפש. העומק של התנ"ך, החום של אמריקה, גרמו לכך שביל אהב את יצחק, יצחק אהב את ביל, ואנחנו אהבנו את שניהם. שאלתי את עצמי למה הוא כל כך אהב את יצחק, למה אנחנו כ"כ אוהבים אותו?
מפני שהוא היה איש אמת, לא איש של תככים פוליטיים, אלא איש של תכנים אנושיים. לא כוחנות אלא יעדים. אדם שלא פחד לשרת את השלום גם כששאר העם לא היה מוכן לקבל את השלום.
אני עמדתי איתו כאן בדיוק לפני 10 שנים וראיתי, אתם האנשים הנפלאים, הצעירים קפצו לבריכה הזו והריעו - יחי השלום יחי יצחק. הוא התרגש עד עמקי נפשו מהבעת התמיכה הזו. אני אומר את הדברים האלה, אני פונה אליכם - תיכנסו לחיים הפוליטיים ותסעו אתם בכוחכם את מסע השלום של מדינת ישראל. אף עם לא יושיע אותנו, אף מדינה לא תעשה במקומנו. השלום הוא בידכם. אני קורא לכל אחד מכם לא רק לבכות את יצחק אלא להתנדב כמוהו. תנו את חייכם או לפחות חלק מהם לשרת את מדינתו בעתידה... תנו תנופה אמיתית לשלום, זו תהיה התמורה הכי גדולה לזכרו של יצחק. לא תרועות, לא דמעות, אלא תעשו כמו שהוריכם ייבשו ביצות בשממה... לייבש ביצות של ייאוש בביצה הפוליטית.
למה אני אומר את זה? אני חושב לעצמי מה היה אילו לא היינו הולכים לאוסלו לפני 12 שנים? אילו לא היינו יוצאים מעזה?... אף אחד לא יודע מה תהיה דמות השלום ביננו לפלשתינים, דמות היחסים ביננו לעולם, לכן הדבר הקשה זה לא לייצר חזון אלא לעשות את הצעד הראשון.
היעד הראשון היה קשה מנשוא ליצחק, ניסו לרצוח את אופיו לפני שפילחו את גופו... הוא לא פחד, לא היסס... אלה שקראו לו בוגד הם שבגדו בעם היהודי, בעתידו, באמת חייו ובתורת המוסר.
אני אומר גם היום - אנשים צעירים, ידידים ןוחברים, אסור לדחות את המשך תהליך השלום, אסור לדחות את זה לעוד 10 שנים, לעוד אינתיפאדה, לעוד אשליות, עכשיו לחזור במלוא השכנוע והעוצמה, לשלום אמת, לא רק לבנות גדר נגד טרוריסטים אלא גם שערים ושיתוף פעולה עם שכנינו. שערים לשיתוף פעולה גם עם ארה"ב ואירופה. העולם פתוח, אנו צריכים להתפרץ דרך השערים ולהביא, לא את מורשת יצחק אלא את בשורת יצחק, ללמוד ממה שהיה איך אפשר לעשות שיהיה יותר טוב.
ראיתי את הנרות והדמעות, ראיתי את התרועות והשלטים, לא רק נר של זכרון אלא לפיד של תקווה. לא רק להלל את העבר אלא ליצור עתיד חדש. אם תעשו את זה, תצדיקו באמת את דרכו, אישיותו ותרומתו האדירה לזקנים ולצעירים, לאלה שנולדו ואלה שיוולדו, כל אחיי".
קלינטון: לא חלף שבוע ב-10
השנים האחרונות שבו לא חשבתי עליו
אורח הכבוד של עצרת הזכרון - נשיא ארה"ב לשעבר, ביל קלינטון, פתח את נאומו במילות הוקרה לשמעון פרס באומרו - "חברי היקר שמעון פרס, תודה על ששירתת את עניין השלום כל חייך והיית שותף ומנהיג לכולנו".
"לכבוד הוא לי להיות כאן, במקום הזה הערב עם אשתי ובתי ורבים מחברינו באמריקה ולעמוד איתכם יחדיו בסולידריות לזכר יצחק רבין, החיים שחי והקורבנות שעשה, המורשת שהותיר אחריו והעבודה שהיה יכול למלא - הוא היה רוצה שאנו נמלא למען השלום", דברי קלינטון.
"לא חלף שבוע בעשר השנים האחרונות ואף לא שבוע אחד, שבו לא חשבתי עליו והתגעגתעי אליו", הוסיף, "הוא ממשי לי היום כמו שהיה ביומו האחרון על פני האדמה הזו. אהבתי אותו מאוד וכיבדתי מאוד את יכולתו לעבור מהיות חייל לאיש שלום, מפוליקטאי לאיש מדינה.
"כשאדם נותן את חייו למען מטרה, הוא בדרך כלל נכנס לאווירת המיתוס, כאילו שהוא 'מעל', הוא גדול מהאמת, קשה לתפוס אותו, כאילו שחיים כמותו לא יהיו שוב. אילו יצחק רבין היה כאן היום הוא היה מעט סקפטי ממילים שכאלה, והיה אומר שהרבה מאוד השתנה במזרח התיכון במהלך חמש השנים האחרונות מאז ההתקדמות בתהליך השלום.
ואם נאמר שדבר לא השתנה עדיין, עלינו להחליט אם נחיה כאחים ואחיות, האם נחלוק את העתיד, נשתף באדמה למען עתיד ילדינו? אנחנו לא נמצאים תמיד בפיקוח מלא אבל הדרך המכובדת היחידה לפתור דרישות סותרות... ולרפא פצעים ישנים, היא בשיתוף ואחריות ובדרך השלום.
לשם כך יצחק רבין נתן את חייו במקום הזה לפני עשר שנים, לאחר ששר שיר של תקווה ושלום.
כמעט כל אחד הנמצא כאן הערב הוא קצת יותר צעיר ממני ומכפי שהוא היה אבל היה לו הרבה חיים... ואל תטעו - הוא ידע שהוא מסכן את חייו אבל הוא ויתר על כך למען אותם ילדים, ילדי הפלשתינים שזכאים גם כן לחיים נורמליים.
לכן כשתצאו מכאן הערב, לאחר שנשיר ולאחר שנתגעגע אליו שוב, כפי שהוא יחסר לי למשך כל חיי, זכרו, אם הוא היה כאן הוא היה אומר - די עם כל החסר הזה, אינכם חושבים שחייתי חיים טובים? אם אתם חושבים שעשיתי טוב, הרי אלוהים אדירים תמשיכו במלאכתי ותביאו אותה לסיומה".
"תודה ושאלוהים יברך אתכם, שלום, שלום חבר", כך סיים הנשיא קלינטון את דבריו.
שרים שיר לשלום
לאחר נאומו של ביל קלינטון עלתה לבמה מירי אלוני ועימה שמעון פרס, ביל קלינטון ורבים ממשתתפי העצרת ושרו את "שיר לשלום", אותו שיר ששר יצחק רבין, דקות לפני הירצחו למרגלות הבמה.
עם האמנים שהופיעו במהלך הערב בעצרת נמנים: אביב גפן, אחינועם ניני ודיוויד ברוזה - שהשתתפו גם בטקס המקורי לפני 10 שנים. את האירוע מנחה אהרון ברנע - מי שבישר לעם ישראל בשידור חי על מותו של יצחק רבין.
עשרות בני נוער, פעילים בתנועת מרץ ובעבודה הקימו אוהלים ברחבה וחיכו לפתיחת העצרת כבר מיום שישי. בני הנוער מדברים על הזדהות עם מטרותיו של רבין ותקווה לעתיד. "אני רוצה להראות שאיכפת לי ושאני זוכרת", אמרה אחת הנערות.
משטרת תל אביב נערכה, בכוחות מתוגברים, לעצרת שנמשכה עד השעה 22:30. המשטרה וגורמי הביטחון החלו כבר בצהריים להתפרס בשטח. בחניונים הסמוכים לכיכר נמנעה כניסת מכוניות. מכוניות החונות במפרצים, בצידי הדרך, וברחובות הסמוכים, נבדקו. מחסומים הוצב בדרכים כדי לבדוק מכוניות.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה