משלוח דואר כמותי מהווה חזקה למסירה תקינה של דוחות חניה

בית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב דחה בשבוע שעבר את עתירתה של טובית עובדיה-יוניש, לפיצוי עבור תשלום שלא כדין בגין דוח חניה שהתיישן, לאחר שקבע, כי משלוח דואר כמותי לעברייני תנועה מהווה חזקה מספקת לצורך קיום חזקת המסירה הקבועה בתקנות.

במסגרת כתב-התביעה נטען, כי בתאריך 14.11.04 הגיעו מעקלים מטעם עיריית תל אביב לבית הוריה של התובעת, וכתוצאה מכך שילמה, תחת מחאה, סכום של 1,342 שקלים בגין דוח חניה מתאריך 02.02.95, שבמקורו עמד על סך של 70 שקלים בלבד.

התובעת הוסיפה, כי הודעה ראשונה בגין דוח זה הגיעה אליה בתאריך 10.02.04 - כשהופיעו המעקלים לראשונה בבית הוריה על-מנת לבצע עיקול ברישום - ובעקבות זאת פנתה אל העיריה בכתב עוד באותו היום, ופעם נוספת כעבור כחודש. העיריה מצידה השיבה לתובעת במכתב מסוף חודש מרץ אותה שנה, וכשמונה חודשים לאחר מכן הגיעו המעקלים לבית הוריה.

לגופו של עניין טענה התובעת, כי לא הוצגו בפניה אישורי מסירה או אישורי משלוח המעידים על מסירת הודעות בגין דוח החניה ובגין הליכי הגבייה שמבצעת העיריה. בנוסף, התברר בדיעבד, כי בוצע עיקול בחשבון של התובעת בבנק הפועלים, חשבון שלא היה פעיל משנת 97'.

העיריה מצידה טענה, כי נשלחו הודעות בדואר רשום לכתובתה הנכונה של התובעת, ופירטה את המועדים בהם נשלחו ההודעות בדבר הקנס והתראות בעניין הליכי הגבייה.

בפני בית המשפט הוצגה אסמכתא למשלוח דואר כמותי, וכן שורה מדוח אליו מתייחסת חותמת הדואר הכמותי ובה פרטי התובעת. עוד צירפה העיריה תצהירים של העובדים אשר טיפלו באופן שוטף במשלוח הודעות הדואר הרשום, ובהם פירוט הפעולות המבוצעות על ידיה כדבר שבשגרה בעת משלוח הדואר הכמותי הרשום.

עיקר המחלוקת בין הצדדים הסתכמה בסופו של דבר, בשאלה האם די באסמכתאות השונות כדי לעמוד בחזקה הקבועה בתקנות סדר הדין, בדבר מסירת דואר רשום.

השופט ישי קורן, בחן את טענות הצדדים, ופסק לבסוף כי הדין נמצא עם העיריה. "על הנתבעת מוטלת חובה להוכיח כי שיגרה אל התובעת הודעות בדואר רשום, בפרקי זמן המונעים את התיישנות העבירה ואת התיישנות העונש. לא נקבעה דרך להוכחת משלוח הדואר הרשום.

אני סבור כי די בראיות שבידי הנתבעת כדי להוכיח את הטעון הוכחה. משהוכח משלוח דואר רשום כמותי על-ידי חותמת מתאימה של רשות הדואר, המתייחסת לכמות דברי דואר מסויימת, ומשצורף דוח מחשב הכולל את פרטי התובעת ומתאים בתאריכו ובמספר הנמענים הכולל למספר דברי הדואר שאושר משלוחם על-ידי רשות הדואר, הרי שבכך הרימה הנתבעת את נטל ההוכחה המוטל עליה להוכיח כי שיגרה אל התובעת דואר רשום. מכאן ואילך, חלה החזקה הקבועה בדין, כי משנשלח דואר רשום למענו הנכון של הנמען, ייראה הנמען כמי שקיבל את הדואר בחלוף 15 יום מיום המשלוח".

השופט הוסיף, כי במהלך הדיון, אישרה נציגת העיריה כי הסכום שנגבה מן התובעת בפועל היה גבוה מן הסכום המגיע, וזאת כתוצאה מטעות חישוב של הגובה. אי-לכך, נקבע, תשלם העיריה, על יסוד הודאתה, סך של כ-433.5 שקלים לתובעת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.