ביה"ד לעבודה: יולדת בביתה לא זכאית למענק לידה

בית הדין הארצי לעבודה דחה (3.11.05) את ערעורה של רות דיוויס נגד פסק הדין שניתן בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה לפיו רשאי המוסד לביטוח לאומי שלא להעניק לה מענק לידה מכוח סעיף 42(א) לחוק הביטוח הלאומי מכיוון שילדה בביתה ולא בבית חולים.

רות דיוויס החליטה כי את הלידה תעבור בביתה ולא בבית החולים. לאחר הלידה פנתה לביטוח הלאומי על-מנת לקבל את מענק הלידה אלא שנתקלה בסירוב בטענה כי אינה עומדת בקריטריונים הקבועים בחוק הביטוח הלאומי לפיו רק מי שילדה במוסד רפואי זכאי למענק לידה.

לאור זאת עתרה דיוויס לבית הדין האזורי לעבודה בו טענה כי כיום, לידות בית מתוכננות, העומדות בדרישות הרפואיות, אינן מסוכנות יותר מאשר לידות בבתי חולים וכי אין להתנות את מענק הלידה באשפוז בבית חולים.

לטענת בא כוחה של דיוויס, הסיבה להתניה נעוצה בסיבה היסטורית בשנות ה-50 בעת שבה רצו לעודד את הציבור לפנות לבתי החולים וכי האשה זכאית, מכוח האוטונומיה על גופה, לבחור את מקום הלידה מבלי שזכויותיה יפגעו.

יש לציין כי עמותת "נשים קוראות ללדת למען חופש בחירה בלידה" הצטרפה להליך ואף צירפה הצעה לתיקון חוק הביטוח הלאומי בעניין.

המוסד לביטוח לאומי טען להגנתו כי "ידיו כבולות" מכיוון שאיננו מוסמך לסטות מהוראת החוק המפורשת. בעמדה זו תמך גם היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, אשר העביר לבית המשפט את עמדתו בסוגיה.

מזוז מסר כי מהספרות המקצועית עולה כי באירוע חירום שמתרחש בעת הלידה קיימת עדיפות ברורה לבית החולים על פני לידה בבית.

יש לציין כי לפי ס' 42 לחוק הביטוח הלאומי הזכאות למענק אישפוז, מענק לידה וקצבת לידה (במקרה של לידת תאומים ויותר) ליולדת הינה ל"מבוטחת שהזדקקה לאישפוז בקשר ללידה" וכי "אישפוז" מוגדר כ"שירות שניתן למטופל בבית החולים" במשך של 12 שעות לפחות.

בפסק דינה קובעת השופטת ורדה וירט-ליבנה כי המדינה אינה פוגעת בזכות הפרט של נשים המעוניינות ללדת בביתן וכי זכותה להעניק תמריץ חיובי לאלו הבוחרות ללדת בבית החולים.

עוד קובעת השופט ליבנה כי מהנתונים שהוצגו בבית המשפט עולה, כי לאוכלוסיה בכללותה בטוח יותר ללדת בבית חולים מאשר בבית.

יש לציין כי במסגרת הדיונים המליץ בית המשפט על הקמת ועדת מומחים לבדיקת כלל נושא לידות הבית אשר קבעה לראשונה קריטריונים כגון: גיל האשה המתאימה ללדת בבית, תנאי הלידה, מחלות העלולות לגרום לסיבוכים בלידה בבית, פרוצדורות שונות כגון חתימה על "טופס הסכמה מדעת", מי מוסמך לבצע לידת בית, המכשור הרפואי הנדרש וכו'.

"מורכבותו של הנושא, החידוש שבלידה בבית לעומת לידה בבית חולים, הבעייתיות הרפואית, הכלכלית והחברתית שהוא מביא בכנפיו והעדר ניסיון מספיק על-מנת לבחון את תוצאות ישומו, מחייבים שבחינתו מחדש ותיקונו ייעשו על-ידי הכנסת ולא על-ידי בית הדין", כותבת השופטת ליבנה בפסק דינה.