ביה"מ העליון זיכה את משבח רצח רבין

בית המשפט העליון זיכה (6.11.05) את הכהניסט דוד אקסלרוד, אשר שיבח את רצח ראש הממשלה לשעבר, יצחק רבין ז"ל. זאת לאור פרשנותו החדשה של סעיף 4(א) לפקודת מניעת טרור, לפיה ניתן להרשיע אדם לפי רק אם שיבח או עודד למעשי אלימות שבוצעו על-ידי ארגון טרור.

את ההחלטה העקרונית על הזיכוי קיבל נשיא בית המשפט העליון, השופט אהרן ברק, כבר ביום 17.10.05 אלא שאתמול כאמור התקבל הזיכוי הסופי, זאת לאחר שהיועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, הודיע כי הוא מקבל את העמדה, לפיה אין מקום לעריכת משפט חוזר בעניינו של אקסלרוד ויש לזכותו.

תחילת הפרשה, יממה לאחר הירצחו של רבין, כאשר בריאיון ברדיו אמר אקסלרוד: "כמו שאמר חבר שלו ערפאת, כל כלב ביג'י יומו, מה אתה רוצה". לשאלת הכתב אם לא הצטער על כך שיהודי נרצח, השיב: "המונח לא נכון. זה לא יהודי נרצח. זה בוגד חוסל. חיסול אוייב זה דבר חיובי".

בעקבות הדברים הוגש נגדו כתב אישום המייחס לו עבירה על סעיף 4(א) לפקודת מניעת טרור, תש"ח-1948, לפיה: "המפרסם, בכתב או בעל-פה, דברי שבח, אהדה או עידוד למעשי אלימות העלולים לגרום למותו של אדם או לחבלתו, או לאיומים במעשי אלימות כאלה... ייאשם בעבירה".

בבית משפט השלום זוכה אקסלרוד, אלא שערעור המדינה לבית המשפט המחוזי התקבל. אקסלרוד הורשע ונגזרו עליו מאסר על תנאי וקנס בסך 3,000 שקל.

בקשתו של אקסלרוד לרשות ערעור לבית המשפט העליון נדחתה והקנס שהוטל עליו שולם אלא שכשנה לאחר מכן התקבל פסק דין (דנ"פ 8613/96 ג'בארין נ' מדינת ישראל) בו התקבלה פרשנות חדשה לסעיף 4(א) לפקודת מניעת טרור. באותה פסיקה נקבע, כי תחולת הסעיף מוגבלת לפרסום דברי שבח ועידוד למעשי אלימות של ארגון טרור, בעוד שלא ניתן להרשיע אדם בגין הסעיף אם אותה אלימות לא היתה של ארגון טרור כהגדרתו בחוק.

זיכויו של ג'בארין הוביל לזיכויים של ארבעה נאשמים נוספים שנדונו באותה העת בבית המשפט בגין עבירות דומות, אלא שבמקרהו של אקסלרוד הסתיים ההליך המשפטי וניתן גזר הדין.

אקסלרוד הגיש בקשה לעריכת משפט חוזר. בתשובה לכך מסר היועץ המשפטי לממשלה, כי לדעתו אין מקום לקיום הליך שכזה אך ניתן לבחון בחיוב מחיקת ההרשעה הפלילית במסגרת חנינה אשר תוגש לנשיא המדינה.

המשטרה אומנם הודיעה, כי בקשות עתידיות של אקסלרוד למתן רישיון נשק יישקלו מבלי להביא בחשבון את הרשעתו. אבל בינואר 2005 דחה הנשיא משה קצב את בקשתו של אקסלרוד לחנינה וזה בתגובה ביקש לחדש את בקשתו למשפט חוזר.

אקסלרוד טען כי שינוי ההלכה בפרשת ג'אברין משליך באופן ישיר על עניינו, וכי שינוי הפרשנות מהווה "עובדה חדשה" המצדיקה קיום משפט חוזר לפי סעיף 31(א)(2) לחוק בתי המשפט. מנגד טענה המדינה, כי קיים הבדל מהותי כאשר הלכה משתנה, בין הליכים משפטיים תלויים עומדים ובין הליכים משפטיים חלוטים.

בפסק דינו דוחה נשיא בית המשפט העליון, השופט אהרן ברק, את טענתו של אקסלרוד כאילו שינוי הפרשנות מהווה "עובדה חדשה". יחד עם זאת קובע הנשיא, כי המקרה אכן מתאים לקיומו של משפט חוזר, זאת על-פי סעיף 31(א)(4) לחוק בתי המשפט הקובע כי ניתן להורות על משפט חוזר אם "נתעורר חשש של ממש כי בהרשעה נגרם לנידון עיוות דין".

"הותרתה של ההרשעה על כנה מעורר חשש של ממש כי נגרם עיוות דין", כותב השופט ברק בפסק דינו ומעגן זו בטענות לפיהם הלכה חדשה של בית המשפט פועלת באופן רטרוספקטיבי וכי "עיוות הדין" יכול להתרחש גם בעקבות אירועים שהתרחשו לאחר מתן פסק הדין ואשר מבססים את עיוות הדין שבו.

עוד מציין הנשיא ברק, כי לאחר ששונתה הפרשנות להוראות סעיף 4(א) "נשמט הבסיס החברתי-מוסרי להרשעתו של המבקש", ומציין כי כשם ששינוי חוק המיטיב עם נאשם חל עליו באופן רטרואקטיבי, כך גם בהלכה שיפוטית המיטיבה עם נאשם ניתן לטעון כי ישנה הצדקה לקיום משפט חוזר.

"הכל מסכימים כי אילו הלכה זו עמדה בעינה בעת הכרעת דינו של המבקש, הוא היה יוצא זכאי בדינו. לפנינו, איפוא, מקרה ברור של חשש ממשי לעיוות דין. אשר על כן, מסקנתי היא כי נתקיימה במקרה דנן עילה לקיומו של משפט חוזר", כותב הנשיא ברק.

יחד עם זאת כותב ברק, כי אין תועלת בקיומו של משפט חוזר ויש להורות על זיכויו המיידי.

החלטתו של בית המשפט עוכבה עד לקבלת עמדת מזוז לזיכויו של אקסלרוד. ב - 31.10.05 הודיעו מזוז כי לאור נסיבות המקרה אין תועלת בקיום משפט חוזר ויש לזכות את אקסלרוד. לאור עמדה זו ובהמשך להחלטת בית המשפט מה - 17.10.05 מזכה בית המשפט העליון את אקסלרוד.