הותקפה לאחר שלא נעתרה לחיזורים

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים, דחה ערעור שהגיש תושב המרכז שהורשע בתקיפה מינית של אישה אותה הזמין לגור בביתו, מאחר וסבלה ממצוקה כלכלית. האישה סירבה להיות עימו בקשר זוגי. הרכב השופטים, ובראשם השופט אליקים רובינשטיין, הותיר על כנו עונש של שלוש שנות מאסר שנפסקו עליו בבימ"ש המחוזי בתל אביב.

בכתב האישום שהוגש נגד הנאשם, בן 47 תושב המרכז, נטען כי הכיר את המתלוננת, 25, גרושה ואם לילד כבן 4, בסוף יולי 2002. כשלושה חודשים לאחר מכן, ביקש הנאשם, לטענתו, לסייע לה במצוקתה הכלכלית. הוא הזמין אותה לגור בביתו, שם התגוררה גם אימו, וכל זאת תמורת שכירות סמלית.

נטען כי המתלוננת ובנה התגוררו בחדר נפרד בדירה, והנאשם - בסלון. עוד קודם לכניסתה לדירה הבהירה לו כי בכוונתה לגור בדירה כדיירת בלבד, ואין היא מתחייבת או מבטיחה לו לחיות עמו כבת זוג.

על-פי כתב האישום ב- 5.10.02, בשעת לילה, ישבו השניים בסלון הדירה. כנטען, נהג המערער בגסות כלפי המתלוננת, וזו מצידה הבהירה לו כי אינה מעוניינת לשוחח עימו עוד. המתלוננת הלכה להתקלח, וכשיצאה מהמקלחת נכנסה למטבח הדירה. אז אחז המערער בכוח בידה ואמר לה: "נמאס לי כבר לחכות שתסכימי להיות איתי בקשר מיני, ואם את לא רוצה בטוב ומרצונך אז אני יקח אותך בכוח".

הנאשם הטיל את המתלוננת על גבה על הספה בסלון, הוריד את מכנסיו ונותר עירום. המתלוננת ניסתה לקום מהספה אך המערער מנע זאת ממנה, הסיר בכוח את החלוק והתחתונים שלבשה וביצע בה מעשה אינוס. כמה ימים לאחר מכן נכנס למיטתה והחל לנשקה, תוך שהוא אוחז בה, ולמרות בקשתה כי יעזוב אותה.

אחר הדברים האלה עברה המתלוננת להתגורר בדירתו של ידיד. נטען כי הנאשם החל להטרידה טלפונית ולאיים עליה שאם לא תחזור "יגרום לכך שתישאר בחוץ בלי גרוש ולא יהיה לה אפילו מה לאכול", וכן: "אפילו שתעזבי את הדירה הזאת אני ימצא אותך בכל מקום ויעשה לך משהו רע". כן התקשר המערער לידיד שלה ואיים עליו באמרו: "אני ימצא איפה אתה גר ואני יטפל בך".

בית המשפט המחוזי קיבל את גירסת המתלוננת על כל חלקיה, קבע כי היא מהימנה ועקבית, הגיונית, משכנעת וקוהרנטית. הוא גזר עליו שלוש שנות מאסר בפועל ופיצוי כספי של חמשת אלפים שקלים.

בערעורו טוען הנאשם כי המתלוננת רצתה ביחסי המין ואף דרשה ממנו לשים קונדום.

לדבריו, היא נהגה להתהלך בבית באופן חופשי ומתירני עימו, תוך חיבוקים ונשיקות בציבור. באשר לגזר הדין, טען המערער, יש מקום להפחית בעונשו נוכח נסיבותיו האישיות - היותו מטופל בעבר בבית חולים פסיכיאטרי, וקשייו ביצירת קשר עם נשים אחרות מאז גירושיו.

המדינה טענה כי האיש הוא זה שהכין את אמצעי המניעה מראש. לגבי העונש, נאמר, הוא הואשם באינוס ולא באונס ולכן לא נענש ברף הגבוה.

בית המשפט קיבל את טענת המדינה והותיר כאמור את העונש על כנו.