תקף מינית צעירה בעלת פיגור שכלי

בית המשפט המחוזי בירושלים הורה לעצור עד תום ההליכים פלשתיני העובד במפעל בצפון ירושלים שנעצר בחשד, כי ביצע מעשי סדום בצעירה הסובלת מפיגור שכלי קל, שנשלחה לעבוד במפעל כחלק משילוב בעלי צרכים מיוחדים בעבודה.

על-פי כתב האישום שהוגש נגדו, ביצע בצעירה שתי עבירות של מעשי סדום ומספר מעשים מגונים.

נטען כי המתלוננת, בת 25, סובלת מפיגור שכלי קל, והיא משולבת בתוכנית "עבודה נתמכת" באחד המרכזים של שיקום תעסוקתי לאנשים עם צרכים מיוחדים. במסגרת תוכנית זו, החל מנובמבר 2004, החלה המתלוננת לעבוד במפעל שבצפון ירושלים. המשיב עבד באותו מפעל בחצי השנה שקדמה להגשת כתב האישום בתפקיד של אחראי על המכונה עליה עבדה המתלוננת. במסגרת תפקידו הוא נתן לה הנחיות.

נטען כי באוגוסט 2005, "קרא המשיב למתלוננת לעלות לגלריה במפעל, מקום בו מאופסנים קרטונים לקיפול, המאפשרים מחבוא מפני אנשים אחרים. המשיב הוריד את מכנסיה של המתלוננת ובעודם עומדים, ביצע בה מעשה סדום".

המקרה השני המיוחס לו בכתב האישום אירע בבוקר של יום 19.9.05. "כאשר עלתה המתלוננת לגלריה, עלה המשיב אחריה וקרא לה לבוא. הוא משך את מכנסיה ותחתוניה כלפי מטה, עמד מאחורי המתלוננת, פתח את רוכסן מכנסיו וביצע בה מעשה סדום ומעשים מגונים".

כמו כן נטען כי במספר הזדמנויות נגע הנאשם בישבנה ובאיבר מינה של המתלוננת מעל לבגדים וזאת לשם גירויו או סיפוקו המיני.

התביעה ביקשה להאריך את מעצרו עד תום ההליכים מאחר ולטענתה "המשיב מסוכן לציבור כולו. הוא עשה את מעשי סדום פעמיים ביודעו שהמתלוננת לוקה בשכלה, ובמצבו קיים חשש להימלטות מאימת הדין. בנוסף, העבירות בוצעו לאור יום במקום העבודה, דבר המלמד על תעוזה ואי התחשבות בכל גורם מרתיע".

הסניגוריה טענה מנגד, כי חומר הראיות יכול לכל היותר להיות רלוונטי למעשים המגונים. אין כל ראיה שהמשיב ביצע מעשה סדום. "המשיב מודה שהוריד את מכנסי המתלוננת, וכי ניסה להחדיר את איבר מינו לפי הטבעת שלה, אך לא הצליח לעשות זאת. לטענתה, המתלוננת מאשרת את הדברים, ולמעשה התיאור שהיא נותנת תואם את התיאור שהמשיב נותן. האישור הרפואי גם מאשר שלא היתה כל חדירה, ולא נמצא כל סימן של זרע או סימנים פיזיים. לא ניכרו במתלוננת סימני זעזוע".

מכאן היא ביקשה לשחרר את המשיב בערובה ובהפקדה כספית בכפר בה הוא מתגורר, הנמצא בגדה המערבית, או בכל אזור שיש בו נוכחות של כוחות הביטחון הישראלים. בכך, ניתן לדעתה לנטרל את מסוכנותו של המשיב מבלי לשלול את חירותו.

בימ"ש קבע כי מעיון בהודעות הנאשם במשטרה עולה כי הוא עצמו תיאר כיצד ביצע בה מעשה סדום למרות שבהמשך חזר בו וטען כי לא עשה זאת.

"לאחר עיון בראיות שיש בידי המבקשת, אין חולק כי קיימות ראיות לכאורה שיש בהן כדי להרשיע את המשיב בעבירות של מעשה מגונה. באשר למעשי סדום, גם אם אין ראיות המאשרות שאיבר מינו של המשיב חדר לפי הטבעת של המתלוננת, נראה שהמשיב עשה את כל שלאל ידו, בעיקר בפעם השנייה, לבצע את זממו ולהחדיר את איבר מינו לפי הטבעת של המתלוננת. אין ספק שהמשיב הנו מסוכן. הוא ניסה לבצע מעשה סדום, זאת היתה כוונתו העיקרית, בכך באה לידי ביטוי מסוכנותו.

אי הצלחתו בכך נבעה לא בשל חרטתו או התעוררות מצפונו אלא מסיבות אחרות, ככל הנראה מחוסר ניסיונו. תעוזתו לבצע את מעשי הסדום או ניסיונו לבצעם באור יום במקום העבודה, יש בה כדי להצביע על מסוכנותו ועל כך שאין הוא נותן כל משקל לכך שאחרים יראו את מה שהוא עושה. חומרה נוספת נובעת מכך, שהוא ידע שהמתלוננת לוקה בשכלה, אך לא נרתע מלנצל עובדה זו לטובת רצונותיו האפלים".