בית המשפט הגבוה לצדק דחה (ד', 26.10.05) את בקשתה של אנה ברושצ'ר, אזרחית אוקראינית הרשומה במולדתה כבתו של יהודי, לקבלת מעמד של עולה חדשה על-פי חוק השבות.
במסגרת העתירה נטען כי אימה של אנה, שאינה יהודיה, נישאה בשנת 1990 לאזרח אוקראיני יהודי בשם אלכסנדר ברושצ'ר, אשר עם הנישואין ביקש מרשויות הרישום בארצו להירשם כאביה של הבת.
בהתאם לכך, הוצאה תעודת אבהות, והאיש נרשם כאביה של העותרת גם בתעודת הלידה שלה. לדבריו, הדבר נעשה לבקשת האם, שהיתה מעוניינת כי בתה תישא שם זהה לשם משפחתה.
שלוש שנים מאוחר יותר נפרדו בני הזוג, ומאז לא קיימו כל קשר. האיש עצמו עלה לישראל בשנת 97', ובשאלון שמילא טרם העלייה לא ציין את העותרת כבתו.
בשנת 2002 הגיעה העותרת לארץ באמצעות אשרת תייר, ובמהלך שהותה כאן הגישה בקשה לשינוי מעמדה ולקבלת מעמד של עולה.
לביסוס טענתה צירפה העותרת תעודה על-פיה הכיר אלכסנדר באבהותו לגביה, וכן תעודת לידה, אשר הוצאה על בסיס ההכרה באבהות.
מנגד, בתגובתו לבירור מטעם משרד הפנים, הצהיר אלכסנדר כי הוא אינו אביה של העותרת, וכי אינו קשור אליה כלל. כל שעשה היה להעניק לה את שם משפחתו - שינוי שלא הצריך הליך משפטי, בשל העדר רישום אחר של אבהות.
על יסוד הצהרה זו, דחה המשרד את בקשת של העותרת, ומכן באה עתירתה לבג"צ.
טענתה המרכזית של אנה היתה כי היא זכאית לתעודת עולה ולאזרחות ישראלית מכוחו של חוק השבות, בהיותה בתו של יהודי. נטען, כי יש לראות בה "ילד" של יהודי, כמשמעותו בחוק - אלכסנדר רשום בתעודת הלידה של העותרת כאביה וניתנה לבני הזוג תעודת אבהות המעידה על כך, דבר שלא ניתן היה לעשותו ללא הסכמתו.
המדינה ביקשה לדחות את העתירה, לאור העובדה כי העותרת לא אומצה על-ידי אלכסנדר בכל הליך משפטי, ועיקר הקשר ביניהם מתמצה בהסמכתו ליתן לה את שם משפחתו, לבקשה אמה. לעריכת רישום זה, נטען, לא היה כל יסוד ביולוגי או משפטי ומכאן שבפועל מדובר ברישום שגוי ומוטעה. לפיכך אין בתעודה, כדי להוות ראייה מינהלית מספקת לצורך הוכחת זכאותה של העותרת למעמד מכוח שבות.
במהלך הדיון בבית המשפט, עמדה בפני הרכב השופטים (אהרן ברק, דורית ביניש ואיילה פרוקצ'יה) שאלת פרשנות הסעיף בחוק השבות, המרחיב את מעגל הזכאים למעמד של עולה גם מעבר לזכאותו של בן המשפחה היהודי עצמו, ובמקרה דנן - בעניין פירוש המושג "ילד".
לאחר בירור טענות הצדדים, נקבע ראשית, כי הטענה בדבר אימוץ אינה יכולה לעמוד.
בית המשפט התייחס לחוות-דעת שהוגשה מטעם העותרת, ופסק כי "גם אם, כדברי המומחית, תעודת אבהות מקימה חזקה שאינה ניתנת לסתירה כי האב הרשום הוא אביו של הילד, הדבר אינו תחליף לאימוץ, היוצר אבהות משפטית מקום שלא קיימת הורות ביולוגית. אין בכל אלה כדי להפוך את הרישום לאימוץ; אף לא להכשיר רישום שעל-פניו אינו משקף את האמת".
בהמשך פסק הדין, הבחין בית המשפט בהבדל בין זכאותו של אדם לרישום על-פי חוק מרשם האוכלוסין, לבין זכאותו לפי חוק השבות, אשר רמת הפיקוח במסגרתו "חייבת להיות, מטבע הדברים, הדוקה יותר ומידת הראיות הנדרשת צריכה להיות גבוהה יותר". מכאן, נקבע, קיימת אפשרות כי די יהיה באותה תעודת אבהות לצורך רישום פרטי האב במרשם, אך לא יהא בה כדי להעניק מעמד בישראל מכוח שבות.
בסיכום הדברים, ציין בית המשפט גם את זכותו של משרד הפנים לבחון לגופו של עניין האם תעודת האבהות מטעם הרשויות ברוסיה אכן משקפת את המציאות.
"רישום בתעודת אבהות שאינו מבוסס על קשר הורות אמיתי, אלא נועד מלכתחילה לצרכים אחרים של הנוגעים בדבר, לא יניב תוצאה של רכישת מעמד מכוח שבות".
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה