נפטרה האמא של המאבק למען זכויות האזרח

אם מישהו מהדור הצעיר מכיר את רוזה פארקס, הרי זה בגלל להקת ההיפ הופ "אאוטקאסט", שהתייחסו אליה באחד משיריהם. פארקס, או יותר נכון לומר מייצגיה, תבעו את הלהקה על פגיעה בכבודה של פארקס. פארקס נחשבת לדמות מפתח בהיסטוריה של המאבק למען זכויות אזרח בארה"ב. לפני כ-50 שנים פארקס סירבה לפנות את מקומה באוטובוס במונטגומרי אלאבמה, לאדם לבן. המעשה היווה מקור להשראה לפעילי זכויות אזרח רבים, בהם לכומר מרטין לותר קינג ג'וניור. רבים מייחסים לה את התואר: "האמר של תנועת זכויות האזרח".

פארקס נפטרה בבוקר יום ב', בביתה, בגיל 92, מנסיבות טבעיות. היא הייתה מוקפת חברים קרובים, בהם גם עורך הדין גרגורי ריד שיצג אותה ב-15 השנים האחרונות.

פארקס נולדה תחת השם רוזה לואיז מק'קולי ב-4.2.1913, באלאבמה. אסונות משפחתיים הפריעו לה בדרכה להשגת תעודת בגרות, אך לאחר נישואיה השלימה את הלימודים ב-1934.

פארקס הייתה הראשונה למעשה לערער על חוקי ג'ים קרואו שנחקקו בארה"ב לאחר מלחמת האזרחים. חוקים שדרשו הפרדה בין לבנים ושחורים בתחבורה הציבורית ומקומות ציבוריים. על סירובה נענשה פארקס במאסר וקנס של 14 דולר. כאשר תיארה את המעשה שעשתה ב-1992, אמרה פארקס, כי ההיסטוריה מעמידה את הטיעון כי כאבו לה הרגליים בתור הסיבה האמיתית לסירובה לעמוד.

היא גורסת "הרגשתי שזו זכותי לקבל יחס שווה כמו כל נוסע. קיבלנו יחס עוין זמן רב מדי". בעקבות המעצר החל חרם צרכנים על מערכת ההסעים הציבורית אותו יזם מרטין לותר קינג. החרם נמשך 381 ימים ובסופו בית המשפט העליון האמריקני הכריז כי ההפרדה בין שחורים ללבנים בבתי ספר "איהנה שוויונית במהות". החלטה שסימנה את הקמת תנועת זכויות האזרח בארה"ב של התקופה.
בעקבות המעשה שביצעה סבלה פארקס מהטרדות חוזרות ונשנות ולא הצליחה למצוא עבודה. יחד עם בעלה, ריימונד, עברה לדטרויט ב-1957, שם מצאה עבודה עד לפרישתה ב-1988. לאחר הפרישה הקימה את מכון רוזה וריימונד פארקס לפיתוח עצמי. המכון התמקד בעשייתו בקידום מנהיגות בקרב האוכלוסיה הצעירה בדטרויט ועידודם לפעול למען זכויות אזרח.

במהלך שנות ה-90' פרסמה פארקס שלושה ספרים העוסקים בחייה, מאבקה ועבודתה עם נוער. ב-1995 השתתפה בצעדת המיליון למען זכויות אזרח. ב-1996 היא קיבלה מדליה נשיאותית בנושא חירות, כאות הוקרה על פעילותה. ב-1999 זכתה למדליית זהב מטעם הקונגרס האמריקני.

בשנים האחרונות היא נראתה מעט מאוד בפומבי, ואף ביטלה פגישה עם הנשיא בוש ב-2001. בזמנו אמרה שמה שמטריד אותה בימים אלה היא האפשרות "שצעירים שחורים מקבלים את השוויון האזרחי כמובן מאליו".