היועץ רובינשטיין תומך בעמדת השר לנדאו: המשטרה לא תפרסם המלצות בסיום חקירה

המשטרה לא תוכל עוד לקבוע המלצות בסיום חקירה. כך החליט היועץ המשפטי לממשלה, המקבל בכך, למעשה, את עמדת השר לביטחון פנים, עוזי לנדאו, בסוגיה זו.

רובינשטיין הבהיר את עמדתו בנושא זה, במכתב מנומק ששיגר (יום ה', 30.5.02) אל השר לביטחון פנים, ואל מפכ"ל המשטרה, שלמה אהרונישקי. הוא מגלה, כי הנחייתו החדשה של השר לנדאו - לגביה נטען בימים אלה כי היא נוגדת את דעתו ואת הנחייתו של רובינשטיין עצמו - הוצאה עתה ברוח הדברים שסוכמו עם היועמ"ש (רובינשטיין) עוד בפברואר 2002.

[המכתב המלא מובא כאן בהמשך, י.י.]

התערבותו של רובינשטיין נדרשה, נוכח טענות כזב שהעלו בכירים בצמרת המשטרה (באמצעות כמה כתבלבי חצר), כאילו החלטתו של השר לנדאו נובעת משיקולים זרים, וכי היא נועדה לקצץ בסמכויותיה של קציני המשטרה ולגרום להם לחדול ממיצוי הדין עם אישי ציבור; וכן נכח הויכוח האמיתי והמקצועי בנושא זה: מה גדר סמכותה של המשטרה, והאם לפי החוק הנוכחי המשטרה מוסמכת לקבוע המלצות, העלולות להכתים נחקרים בפלילים לצמיתות ולהטביע על מצחם אות קין - כמי שהומלצו על-ידי המשטרה להעמדה לדין.

במכתבו/חוות דעתו מקבל רובינשטיין את עמדתו של השר לנדאו, גם לגבי הסוגיה העקרונית - זכותו של השר להתערב בעניין מעין זה; וגם לגבי הסוגיה הפרטנית - זכותו של השר וסבירות החלטתו, האוסרת על המשטרה ליתן עוד המלצות בתיקי חקירה. "אף אני עצמי חש בחשיבות של נושא כבוד הבריות שעל כולנו להדר בו", כותב רובינשטיין ומציין, כי זה מה "שהיה מן הסתם, ביסוד גישתו של השר".

במכתבו קובע רובינשטיין, כי הנחייתו החדשה של השר לנדאו אינה שוללת מהמשטרה את סמכויות החקירה ואת ביצוע מלאכתה עד תום; והיא אינה נוגסת בעצמאות החקירה, וזאת בכפוף לשמירה על כבוד האדם של הנחקרים. רובינשטיין מצטט מדבריו של השר לנדאו למשטרה, שקבע כי גם בעתיד המשטרה "תסכם... תצביע על הראיות, תעריך אותן ותבחן אם יש בנמצא ראיות להוכחת יסודות העבירה". ואולם, מסביר רובינשטיין, במתן "המלצה" כשלעצמו אין בהכרח נחיצות, שגם לדבר זה יש רגישות ציבורית נוכח פרסומים ונזק שנגרם לאנשים. רובינשטיין מפנה גם אל דיונים בלשכתו בנושא זה, בהם הועלה חשש מפני פגיעה בגלל מתן המלצות.

הנה מכתבו של רובינשטיין, במלואו (30.5.02):

אל:
ד"ר ע. לנדאו, השר לביטחון פנים
רב-ניצב ש. אהרונישקי, מפכ"ל המשטרה

הנדון: המלצות בסיום חקירה

א. קראתי את מכתב השר.

ב. (1) לא אדרש בפרטנות לנושא סמכות השר בכגון דא. העניין אינו פשוט, כיוון שמחד גיסא התפיסה המקצועית היא - וזו מוצאת ביטויה, למשל, בדוח הוועדה הציבורית לחוק משטרה חדש (ועדת צדוק, שהוגש בתשנ"ט-1999) – כי בנושא החקירות "על המשטרה להיות חופשית לחלוטין בחקירותיה כשעליה מרותו של החוק בלבד" (עמ' 46), ובמקרה של ספק "הסמכות להורות למשטרה כיצד לנהוג (או לא לנהוג) צריכה להיות בידי היועץ המשפטי לממשלה" (עמ' 47). פשיטא, שאין השר רשאי לתת הוראות לגבי חקירות ספציפיות שם (על כך גם אין מחלוקת ואין טענה כי השר כיום נדרש לתיקים פרטניים). עם זאת, מאידך גיסא, לדעת הוועדה "השר רשאי להתוות מדיניות כללית בתחום החקירות, לרבות קביעה של סדרי העדיפויות העקרוניים, אך זאת בהתייעצויות עם היועץ המשפטי לממשלה, מפכ"ל המשטרה והמופקדים במשטרה על נושא החקירות". "הצורך ליתן לשר סמכות להתוות מדיניות כללית נובע הן מהאחריות הפרלמנטרית והן מכך שפעמים רבות למדיניות ומבניות". הדוגמאות שניתנו שם היו הסרטת הודאות של חשודים וכן דגש בחקירות בנושאים מסוימים המהווים "מכת מדינה".

(2) הואיל והמדובר כאן בנושא בעל אופי ציבורי, העולה תדיר גם בכנסת, מקום בו אחריותו הפרלמנטרית של השר באה לידי מימוש, אין בדעתי לחדד לעת הזאת את שאלת הסמכות במקרה דנן. זאת, גם בהתחשב בעובדה שההנחיה שניתנה אינה רחוקה משמעותית מסיכום הדיון של הח"מ מאדר התשס"ב (פברואר 2002) המצורף לכאן. יתר על כן, אף אני עצמי חש בחשיבות של נושא כבוד הבריות שעל כולנו להדר בו, ושהיה מן הסתם, ביסוד גישתו של השר.

(3) עם זאת, עלי להציב תמרור של החשש ל"מדרון חלקלק" בתחום זה, מבלי לפגוע חלילה בשר דהאידנא או באדם אחר, קרי, החשש לכניסת דרג פוליטי לתחום החקירות. מכן הצורך בריסון רב בכגון דא, גם במבט צופה פני עתיד.

ג. באשר להנחיה עצמה, אני רואה בסופו של דבר את עיקרה לעומת המצב עד כה, בהסתייגות השר משימוש על-ידי המשטרה ב"שורה התחתונה" הקרויה "המלצה", שיש בה רגישות ציבורית מובנת כפי שעלה לאורך השנים, לרבות בדיונים בלשכתי ובהתייחסויות שונות. הרגישות כרוכה בראש ובראשונה בפרסום, תוך שכותרת ה"המלצה" עלולה לפגוע בחשודים שטרם נקבע אם יועמדו לדין. ואולם, הנחיית השר אומרת מפורשות: "היחידה המשטרתית החוקרת תסכם את תיק החקירה, תצביע על הראיות בתיק, תעריך אותן ותבחן אם יש בנמצא ראיות להוכחת יסודות העבירה הנוגעת לעניין, אך תימנע לקבוע המלצה להעמדה לדין". האמירות "תסכם... תצביע על הראיות, תעריך אותן לתבחן אם יש בנמצא ראיות להוכחת יסודות העבירה", משמעו, כי עבודתה המקצועית של המשטרה, גם לגישת השר, תיעשה באופן המאפשר לה לסייע לתביעה, הפרקליטות או התביעה המשטרתית, לעשות את מלאכתה, והפרקליטות רואה חשיבות ככלל בסיכום הראיות כאמור. דברים אלה יש להבהיר ליחידת החקירה ולציבור.

נוכח זאת, במתן "המלצה" כשלעתמו אין בהכרח נחיצות, ככל שיש בשימוש בניסוח של "המלצה" רגישות ציבורית נוכח פרסומים ונזק שנגרם לאנשים (והוא כידוע בעייתי גם כעולה מסיכום הדיון בלשכתי), וככל שלא תיפגע מלאכתם המקצועית של החוקרים. עיקר העיקרים הוא שמירת עצמאות החקירה, כמובן תוך שמירה על כבוד האדם של הנחקרים.

ד. באשר לפרסומים, הדברים תואמים ביסודו של דבר את שסוכם בלשכתי, ובוודאי לא התכוון השר לפרסום כל סיכום החקירה, אלא לתמצית שעניינה עיקרי הדברים. כזכור הוספתי בימים אלה גם את ההודעה לחשוד על הכוונה לפרסום, במקרה שניתן אישור לכך.

ה. ואולם, כל האמור טעון הפנמה בנהלים בתאימים, גם כיוון שלשכות התביעה המשטרתיות הן במסגרת הארגונית של המשטרה, והדברים חלים גם עליהן וגם בעבודה מול הפרקליטות.

ו. אציע איפוא שבזמן הקרוב יקויימו דיונים בין הפרקליטות למשטרה - שוחחתי על כך עם פרקליטת המדינה, שהאמור הוא על דעתה - ועם הח"מ כדי לטפל בנחוץ בעקבות מכתב השר, ולהבטיח עבודה מקצועית ראויה מזה והקפדה על כבוד האדם מזה.

בברכה,

אליקים רובינשטיין