לא להעלות - לסוף שבוע

נגמר הצום, ואמנם נגמרו החגים אך יש בנו כאלה שייבחרו לטוס לחו"ל דווקא כשכל עם ישראל שב לשגרה ולעבודה. ולבוחרים ביעד: תאילנד, הנה כמה הפרכת אמונות ואגדות הנוגעות אליה:

בנגקוק - יש בה באמת הרבה מאד שווקים - אבל רבים מהם מציעים את אותה מרכולת: חולצות טריקו עם הדפסים, מזכרות תיירותיות וזיופי שעונים ומשקפי-שמש. את הדברים היפים - בקניונים או בשווקים מיוחדים מאד מסוימים (שוק הלילה). מי שמגיע לאיים - לא לחכות לבנגקוק כי היא בהחלט לא יקרה יותר ולא פחות זולה.

תעשיה - אין מילים המספיקות כדי לשבח את תעשיית הזיופים התאילנדית - אי אפשר להבחין מהו ג'ינס דיזל אמיתי, מהו שעון רולקס מזויף ואי אפשר שלא להתפעל מהמותגים לכאורה - גם אם מדובר במודל זהה של התיק - עם מותגים שונים (אדידס, פומה, דיזל, דולצ'ה וגבנה, ועוד).

קו-סמוי - נכון, זה מאד לא נורא אם פוגשים בישראלים אבל אם החוף מלא בנו - זה קצת כמו לצאת לחופשה באילת, וזה לא בהכרח זול יותר. מי שמכיר את קו-סמוי של פעם - היום האי הרבה יותר דומה לאילת... כלומר מאד מתויר, מלאת חנויות צפופות ודוכנים - אחת ליד השני, מסעדות והכל - מאד בזול, בעיקר האוכל. עצה: במקומות הזולים האוכל טוב יותר...

קו-טאו וקו-צ'אנג - כן, יש שם חשמל, כן, יש שם בתי מלון טובים ואתרים נקיים ומסודרים ולא חייבים "להתכלב". כמו מקומות אחרים רבים בעולם, הבינו גם התאילנדים באיים שהישראלים (והגרמנים וההולנדים) ימשיכו להציף את האיים גם בעיתות בהן גלים גדולים מציפים חלקים מהם, ולכן דאגו לצייד את האיים בשפע - רב - של אתרי נופש ובתי מלון שלא יביישו את בתי המלון באילת ואף עולים עליהם. שוב, ראיתם משהו שמצא חן בעיניכם? רכשו אותו... זה זול, יפה, ולא תמצאו משהו "שווה יותר" בבנגקוק.

צלילות ושניקרול - אפשר, נחמד, אולי כדאי (לצלול עם כרישים), אבל הדגה ואולי אף האלמוגים, אפילו היום, באילת - ובים האדום יפים פי כמה מונים, וזה לא נכתב כלל וכלל מתוך ציונות.

וכמה עובדות כלליות:

אוויר לנשימה - בבנגקוק - כמעט שאין, אבל אם תהיו שם יותר מיומיים תתרגלו לכך ואולי אפילו לפעמים לא תשימו לב.

הגיינה - הרחובות במרכז המתויר מטונפים וכך גם הבתים, אבל זו חוויה אנתרופולוגית מרתקת, ואפשר למצוא מקומות נקיים ולפעמים הבארים, שממוקמים באמצע רחוב אפור ומטונף - זוהרים ונותנים תחושת ביזאריות מעניינת. מים - רק מבקבוק בבקשה...

תחבורה - מלבד שעות הבוקר המאד מוקדמות ושעות הלילה המאוחרות יחסית - מי שרוצה לעבור נתיב של קילומטר בשעה - בבקשה. מוניות, אוטובוסים ואפילו טוקטוקים - יהרג ובל יעבור. מלבד זיהום האוויר פשוט תתקעו בפקק שלא נגמר. ללא כל הגזמה. רכבת סקיי מאד יעילה ומגיעה גם לאזורים מהם ממשיכה הרכבת התחתית - להבדיל מהרחובות והאוטובוסים - מבריקה בניקיונה ומאד יעילה ומרווחת.

תרבות - "shemale" זה משהו מאד לא טאבו ומאד פופולרי בתאילנד - וגם בבתי המלון ובאתרי הנופש אפשר ליהנות מהפתיחות וחוסר הסקסיסטיות כשרואים מלצרים/יות גברים לשעבר. הפתיחות אולי עוברת את הגבולות שלנו- זוגות "מעורבים" של גברים מערביים מבוגרים יחסית ונשים תאילנדיות ואסיאתיות צעירות הן דבר שבשגרה. כן, הרבה גברים "המחוברים לצד הנשי" - האסיאתי, למשך הזמן בו הם שוהים במדינה.

נהיגה - בצד ימין... להיזהר בבקשה, התאילנדים באזור המרכז וגם באיים נוהגים "כמו משוגעים", אם כי הם מאד אדיבים ולא יצפצפו כמעט לאף אחד, גם לא לטוסטוס שבאמצע הכביש.

לספוג - תרבות אחרת, מגוונת, צבעונית, מעניינת, ביזארית ומטורפת, פתוחה ומקבלת, שלושה שבועות - זו רק התחלה, טעימה קטנה ובהחלט שווה את 11 שעות הטיסה ליעד.