סוכנות הידיעות היהודית ג'ט"א דיווחה, כי מנהיגים יהודים-יוונים שילמו מיליארדי דרכמות יווניות לפקידים נאציים בניסיון להציל את הגברים של הקהילה מעבודות כפייה.
הכסף, ששולם בשלהי 1942 ותחילת 1943, עומד במרכזו של מחקר חדש, האמור להתפרסם בקרוב. בדיקות שנערכו על-ידי ההיסטוריון של סלוניקי, אואנגלוס הקימוגלאו בארכיונים של בנק מרכזי בסלוניקי, שהתיעוד בו אוחסן במשך עשורים בתוך הבנק הלאומי של הארכיונים ההיסטוריים של יוון. תשעים וחמשה אחוז של יהודי האיזור נרצחו עקב הגירוש שהתקיים בין פברואר לאוגוסט 1943.
מקהילה משגשגת לפיסות זיכרון
סלוניקי, עיר הנמל השנייה בגודלה ובחשיבותה ביוון היא העיר הראשית בצפון המדינה. העיר חולשת על צומת דרכי מסחר יבשתיות מימי הרומאים המוליכות מטורקיה שבמזרח וממקדוניה בואכה אלבניה ואיטליה.
סלוניקי נוסדה בשנת 315 לפני הספירה והייתה בירת מקדוניה. מ-1430 ועד 1912 היתה חלק מן האימפריה העות'מאנית. ב-1912 סופחה לממלכת יוון.
קהילת סלוניקי ביוון היא אחת הקהילות היהודיות הוותיקות בעולם. יהודים התיישבו בסלוניקי החל מן המאה ה-3 לפני הספירה.
במאה ה- 16, לאחר גירוש ספרד התיישבו יהודים בעיר סלוניקי בהזמנת הסולטן הטורקי. בעיר צמחה קהילה מהגדולות והמרכזיות בעולם היהודי מבחינה תרבותית ודתית.
הקהילה תרמה למודרניזציה במאה ה-20, והיתה פעילה בתחומי כלכלה ותרבות. על קהילת יהודי סלוניקי ידוע, כי אחרי כיבוש יוון וחלוקתה לאזורים שהיו תחת כיבוש גרמני, בולגרי ואיטלקי. היתה העיר סלוניקי תחת השלטון הגרמני. עם כניסת צבא גרמניה לעיר (9.4.41) נכלאו ראשי הקהילה.
הקהילה היתה נתונה לאחריות הגסטפו וחויבה לשאת בהוצאות האחזקה והכלכלה של אנשיו. מוסדות הקהילה נסגרו ושמות רחובות יהודיים הוחלפו לשמות יווניים.
הגרמנים שדדו את רכוש היהודים ועינו יהודים אמידים תוך כדי שלילת כל רכושם. השלל שנאסף, נשלח ברובו לגרמניה ברכבות ובמטוסים. דירות, משרדים וחנויות של יהודים ששולחו נמסרו למנהלים שכונו "נאמנים".
המחסור ברכוש גרם למחסור במזון. הרעב גרם להתפשטות מחלות מידבקות, וועד הקהילה היהודית ניסה לסייע לרעבים באמצעות הקמת מטבחים לנזקקים.
יחידה מיוחדת בראשות מנהל המחלקה העברית במכון לחקר היהדות בפרנקפורט, ד"ר יוהאן פול, שנקראה בשם "קומנדו רוזנברג" הגיעה לסלוניקי ביוני 1941. פול קיבל מודיעין מעמיתים נאצים בעיר על אוספים יקרי ערך. היחידה החרימה רבבות ספרים וכתבי יד מספריות העיר, כן הוחרמו ספריות פרטיות. הוחרמו גם ספרי תורה ותשמישי קדושה. בית החולים היהודי הופקע לשימוש הצבא הגרמני, עיתונים יהודיים נסגרו ומנגד הופיעו עיתונים אנטישמיים.
אחד האירועים היותר הקשים של יהודי סלוניקי, היה "השבת השחורה". ביום שבת (11.7.42) התייצבו בכיכר החירות שבסלוניקי כ-6,500 יהודים, בעקבות צו שהורה על גיוס לעבודה של כל היהודים בני 18 עד 45 בעיר.
הם אולצו לעמוד שעות ארוכות בשמש היוקדת וסבלו מהתעללות של הגרמנים. לאחר ארבעה ימי רישום, גויסו היהודים לעבודות כפייה בסלילת כבישים ועוד. רבים ניספו בשל התזונה הלקויה והעבודה המפרכת.
בדצמבר הוקם היודנרט ובראשו קורץ השנוי במחלוקת. בפברואר החלו המשלוחים היהודיים לאושוויץ. עדויות מספרות שיהודי יוון התקשו להתרגל לתנאים של אושוויץ, כיוון ששפתם שונה, תרבותם שונה ותנאי האקלים שונים ומרביתם נספו בשואה.
יהודי סלוניקי החלו לעזוב את עירם כבר עם התקדמות הכובש הגרמני ועוד לפני כניסתו לסלוניקי. מחמישים אלף היהודים שחיו בסלוניקי בתחילת מלחמת העולם השנייה שרדו כאלפיים בלבד.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה