נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים ורדימוס זיילר, יחד עם רעייתו אילנה זיילר, מקבלים במשך חמש (5) שנים, יחד עם שני נתבעים נוספים, ייצוג משפטי מצד שני משרדי עורכי דין גדולים בצפון, בתביעה אישית שהוגשה למעשה נגדם - מבלי ששילמו עד כה פרוטה עבוד הייצוג.
שני הנתבעים האחרים הם חסוי ואחותו - הנתבע החסוי מיוצג פורמלית על-ידי אילנה זיילר כאפוטרופוס ובפועל על-ידי השופט זיילר. שווי הייצוג המשפטי, על-פי סכומי הכסף שדורש זיילר כהוצאות, עומד על כ-300 אלף ש"ח לפחות.
הייצוג ניתן על-ידי משרד יעקב סלומון ליפשיץ שות' ועל-ידי משרד יוסף ישורון ושות'. המדובר בשני משרדי עורכי דין מן הגדולים ביותר באזור הצפון. קבלת ייצוג משפטי שכזה ללא תשלום מעלה חשד לקבלת טובה הנאה, שלא כדין, וזאת במיוחד נוכח מעמדו המיוחד של זיילר כשופט וכנשיא בית המשפט המחוזי בירושלים.
הנהלת בתי המשפט אמרה בתגובה, כי המדובר בעניין פרטי של זיילר, וציינה עוד כי "ענייני שכר הטרחה בתיק מוסדרים ובכל מקרה אין מדובר כלל בטובת הנאה". זיילר נמנע ממתן תגובה אישית בנוגע לעניין הנוגע אליו אישית, למרות הפניה האישית אליו באמצעות הנהלת בתי המשפט.
הייצוג המשפטי ניתן לזוג זיילר בתביעה שהגישה שוודיה חברה לבנין והשקעות (בשליטת מנשה גולן), בסכום כולל של 2.5 מיליון ש"ח (במחירי 2001. התביעה שהוגשה ב-1996 היא על סך 1.5 מיליון ש"ח), בגין ביטול חד-צדדי של הסכם בעיסקת קומבינציה (שערך זיילר אישית לטובת החסוי ואחותו), סיכול העברת הבעלויות על הדירות שנבנו לידי הדיירים וגרימת נזקים כספיים כבדים לחברה. זיילר נתבעה אישית, בטענה שהתרשלותה היא שגרמה נזק כספי כבד לחברת שוודיה. בני הזוג זיילר נקלעו איפוא לסיכון כספי, בתביעה אישית שהוגשה כנגד אילנה זיילר, ושני הנתבעים האחרים (נושא זה חשפתי בעיתון גלובס בתחקיר מיום 29.6.97, ראה הקישור להלן).
המשפט בין הצדדים התנהל בבית המשפט המחוזי בחיפה, בפני השופטת רעיה חפרי-וינוגרדוב, וזאת לאחר שהועבר לבקשתו האישית של זיילר מידי השופט שמואל פינקלמן. המהלך הזה, של העברת התיק, בוצע בהוראתו האישית של הנשיא אהרן ברק, לאחר שקיבל פניה אישית מזיילר עצמו (שלא בדרך הפורמלית החוקית המקובלת). זיילר הסביר זאת בכך שהשופט פינקלמן כיהן בעבר תחתיו בבית המשפט המחוזי בירושלים והם הפכו חברים. לכן, אמר, ביקש להעביר את התיק לשופט אחר. בקשתו נענתה, מבלי שניתן לה ביטוי פורמלי בתיק התביעה.
בכתב ההגנה טענו בני הזוג זיילר (בשמה של אילנה זיילר כנתבעת) והנתבעים האחרים, כי ההסכם עימם הופר, ולכן הכריזו על בטלותו. במהלך המשפט מסר זיילר עדות מביכה (זיילר היה העד המרכזי), אישר כי הוא אכן היה האיש המרכזי בחתימה על עיסקת הקומבינציה, וטען כי ביטול החוזה נעשה בעקבות הפרות שבוצעו על-ידי חברת שוודיה ובעליה.
זיילר טען, כי החברה הקבלנית ביצעה חריגות בניה, ולכן ביטל את ההסכם. הוא טען, כי הוא הודיע על בטלות ההסכם, לאחר שדרישתו לקבל כ-90 מ"ר נוספים (כחלקו כביכול בחלק הבנוי) ללא נענתה. זיילר פעל בשם שני הנתבעים ועבורם. שוודיה טענה, כי לכל היותר מגיע לנתבעים שטח של כמה מ"ר בודדים, ובגין זאת אין עילה לביטול ההסכם.
שוודיה אף הודיעה לבית המשפט, כי היא מוכנה להעמיד בטוחות להבטחת השטח שייפסק, ובלבד שזיילר יאפשר להעביר לדיירים שרכשו את הדירות את זכויותיהם (רישום בטאבו). זיילר התנגד, "תקע" את ההעברות, ולמעשה מצב זה נותר מאז ועד עתה.
באוקטובר 2000 ניתן פסק דין בבית המשפט המחוזי בחיפה. השופטת חפרי-וינוגרדוב פסקה:
* התביעה שהגישה חברת שוודיה נדחית. התובעת ביצעה הפרות קלות של ההסכם. בסיכומו של דבר חייבה את החברה להעביר לנתבעים (החסוי ואחותו) שטח של 4.93 מ"ר לכל אחת משתי הדירות שהובטחו להם בהסכם;
* זיילר (באמצעות רעייתו) ביטל את ההסכם באופן בלתי תקין, מאחר ולא הביא זאת לאישור בית המשפט. "התובעת אמנם הפרה את החוזה, אך מאידך, הביטול שננקט לא עמד בדרישות מבחן הצדק", קבעה השופטת.
בשל נסיבות העניין, קבעה השופטת, לא ינתנו הוצאות לבני הזוג זיילר ואף לא לשני הנתבעים האחרים. למרות זאת, מסרב זיילר להתיר לעורך הדין המטפל בפרויקט לבצע את העברת הזכויות לטובת הדיירים שרכשו את הדירות.
בעקבות פסק הדין פנתה הנתבעת אילנה זיילר בערעור לבית המשפט העליון, בבקשה לחייב את התובעת (שוודיה) בתשלום הוצאות בסכום של 300 אלף ש"ח. שוודיה פנתה גם היא בערעור על החלטת השופטת, שדחתה את התביעה. שני הערעורים תלויים ועומדים בפני בית המשפט העליון.
נודע, כי במגעים שהתנהלו באחרונה בין הצדדים, דורש זיילר לקבל הבטחה לתשלום שכר טירחה בסכום מינימלי של 30 אלף דולר - אף אם ערעורו יידחה בבית המשפט העליון, כתנאי להסרת התנגדותו להעברת הזכויות לדיירים. לזאת מתנגדים בתוקף בעלי השליטה בחברת שוודיה, הטוענים כי הדבר מהווה למעשה ניסיון סחיטה.
ממשרד עורכי הדין יעקב סלומון ליפשיץ ושות' נמסר בתגובה (מהתגובה הושמטו פרטים האסורים בגילוי):
כשפרץ הסכסוך בין חברת שוודיה בע"מ וה"ה [החסוי ואחותו, י.י.] נעשתה פניה לעו"ד נפתלי ליפשיץ ז"ל לקבל עליו את יצוגם. הייצוג התקבל על-ידיו בשל הקירבה המשפחתית שלו עם [...] אביהם של הנ"ל, ויחסי הידידות העמוקים ששררו בינו ובין הוריהם והמשיכו לאחר פטירתם.
עם הגשת תביעה משפטית התברר שגם גב' אילנה זיילר נתבעת. משרדנו לא יצג אותה בבית המשפט המחוזי והיא יוצגה על-ידי משרד אחר [יוסף ישורון ושות', י.י.].
בין משרדנו ללקוחות הנ"ל [...], נערך הסדר לעניין שכר הטירחה, ואין מקום לפרטו.
בסיכומים שהוגשו לבית המשפט העליון במסגרת הערעור שהוגש על-ידי משרדנו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי נאמר, בין היתר: העילה היחידה שהיתה ויש למשיבה היא "עילת האינטימידציה" כנגד מר זיילר". מתעורר הרושם שהפרסום הצפוי הוא המשך ל"עילה" זו.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה