אונס במגזר החרדי? המשפט נפתח מחדש

פרשיה קשה מסעירה את הרחוב החרדי, לאחר שצעיר בן 24 ממרכז הארץ ערער לבית המשפט העליון, בדרישה לדון מחדש בהרשעתו באונס ארוסתו, צעירה חרדית. לדבריו, ארוסתו טענה בבימ"ש כי הינה בתולה. אולם חברתה הטובה ביותר התייצבה והודיעה: "היא שכבה עם אחר לפניו והטיחה בו את דבר האונס כי חששה מהוריה". השופט מישאל חשין שישב בהרכב הדן בערעור, הורה להחזיר את התיק לשמיעת הוכחות.

למעשה, החלטת בימ"ש לחייב שמיעת עדויות והוכחות מחדש באה בעקבות שנים של דיונים והליכים משפטיים שניהל הצעיר, שכן הוא הורשע בבימ"ש המחוזי בת"א ביום 10.11.2002 בעבירות של אינוס, תקיפה ואיומים. בהמשך ההליכים גזר עליו בימ"ש 12 שנות מאסר בפועל. זמן קצר לאחר מכן ערער על הרשעתו והמתין לקביעת מועד לדיון בערעור. כשנתיים לאחר מכן, ב-2003, שב ופנה הצעיר לבימ"ש וטען כי ישנן עדויות חדשות שלא היו ידועות במהלך משפטו. הוא המתין עד היום להחלטה לקיים מחדש את שלב הוכחות.

באמצעות סניגורו, עו"ד משה מרוז, טען הצעיר כי הראיות חדשות יש בהן כדי לשפוך אור על הפרשה, ולהביא, לטענתו, לזיכויו.

לפני מספר חודשים הורה בימ"ש העליון למשטרה לבצע חקירה מקיפה בעניינן של הראיות שהמערער הצביע עליהן, ואלו הועברו כעת לעיון השופטים.

התברר, כי המערער היה מאורס למתלוננת, נערה כבת 16. לטענת המתלוננת, במהלך חודש יולי 2001 ביקש המערער לבוא עימה במגע אישות, אך היא סירבה לו, טענה כי היא בתולה וביקשה כי ימתינו עד לנישואין. אלא שלמערער, טענו במשטרה ובפרקליטות, "אצה הדרך". הוא החל מכה אותה ובהמשך אנס אותה באלימות. במהלך החודשים יולי ואוגוסט 2001 חזר המערער ואנס את המתלוננת פעמים מספר, תוך שהוא משתמש באלימות רבה, ולא עוד אלא שאיים עליה כי אם תגלה את מעשיו יבולע לה.

במשפטו הודה המערער כי בא במגע אישות עם המתלוננת, אך לטענתו נעשו המעשים בהסכמה ומתוך כוונתם של השניים להינשא זה לזו. המערער הודה כי תקף את המתלוננת אך טען כי היה זה אירוע יחיד.

בית המשפט המחוזי נדרש להכריע בין גירסאותיהם הסותרות של המתלוננת והמערער. לאחר ששמע ראיות והתרשם מן העדים, מצא כי גירסת המתלוננת מהימנה ואמינה על כל חלקיה, וכי יש לדחות מכל וכל את גירסתו הבלתי הגיונית ובלתי-אמינה של הנאשם.

בית המשפט הרשיע כאמור את המערער בעבירות שיוחסו לו.

אלא שבתחילת שנת 2003, לאחר שנגזר דינו, פנתה אל אחותו פלונית שהציגה עצמה כמי שהייתה חברתה של המתלוננת לספסל הלימודים ואשת-סודה. לטענתה של אותה פלונית, הופתעה היא לשמוע כי המערער הורשע באונס המתלוננת, שכן זו האחרונה סיפרה לה כבר בחודש אפריל 2001 - דהיינו, כשלושה חודשים לפני מעשה האונס הראשון - כי אין היא עוד בתולה, וכי מקיימת היא יחסי מין עם המערער, ואף קיימה יחסי מין עם גבר אחר לפניו. לטענת פלונית, מששמעה על הרשעתו של המבקש ועל עונשו החמור, חשה צורך למנוע עיוות דין שנגרם לו ועל-כן פנתה ביוזמתה אל אחות המערער.

המערער ביקש אפוא כי בית המשפט יורה על גביית ראיות בכל הנוגע לראיה חדשה זו, ואף יורה על חקירתם של עדים העשויים לתמוך בגירסתו ואשר לא העידו במשפטו. עוד ביקש המערער, כי תיגבינה ראיות הנוגעות ליומנה האישי של המתלוננת, יומן אותו החלה לנהל בסמוך לאחר סיום האירועים נושא כתב האישום. יומן זה הגיע לידי המשטרה בעקבות ניסיון התאבדות של המתלוננת, ולטענת המערער יש בו כדי להשפיע על עניינו, שכן אין בו באותו יומן כל איזכור של פרשת האונס. יתר-על-כן: לטענתו, קיומו של היומן מצביע על יומנים קודמים שנכתבו במהלך האירועים נושא כתב האישום, יומנים העשויים לשפוך אור על האירועים. אשר-על-כן ביקש המערער כי המשטרה תוסיף ותחקור אם קיימים יומנים שכאלו, ותתפוס אותם.

בהסכמת הצדדים ניהלה המשטרה חקירה מקיפה של הראיות החדשות. במסגרת אותה חקירה נחקרו פלונית, אלמונית - חברה משותפת של פלונית ושל המתלוננת - אם המתלוננת ואחות המערער. כן ניסתה המשטרה לגבות ראיות מעדים נוספים.

המדינה הסכימה אומנם שהראיות חדשות, ואולם לטענתה, אין לבצע חקירה מחודשת שכן "הראיות מפוקפקות הן ואין בהן כדי להשפיע על הכרעת הדין". התביעה טוענת כי אותה עדה חדשה שהופיעה ניהלה קשר אישי - אפשר קשר רומנטי - עם המערער. אשר ליומן המתלוננת, טוענת המדינה, אין יומן זה - שהתנהל לאחר מעשה - לעניין, ואין בו כדי להצביע על קיומם של יומנים נוספים כסברתו של המערער.

לאחר שעיינו ביומן ובחקירת המשטרה החליט בימ"ש כי "ראוי ייעשה לגבייתן של ראיות נוספות. הרשעתו של הנאשם מקורה באמון שנתן בית המשפט במתלוננת ובחוסר אמון בגירסת המערער. והנה, אין חולק כי עדותה של פלונית סותרת לכאורה חלקים בגירסתה של המתלוננת, וברי כי אם תימצא מהימנה עשויה היא להשפיע על התרשמותו של בית המשפט ואפשר אף להביא לשינוי במסקנותיו. בנסיבות אלו סוברים אנו כי גביית ראיות חדשות נדרשת לעשיית צדק, ולא יהא זה צודק - לעת הזו - לשלול מן המערער זכות כי בית משפט יתרשם במישרין מאותה ראיה חדשה".