ראש השנה יחל הערב ויסתיים מחרתיים

על-פי המסורת היהודית ביום ראש השנה, הנמשך יומיים רצופים, עוברים כל באי עולם לפני הבורא. גזר דינם נחתם ביום זה לשבט או לחסד. רק הבינוניים נשארים תלויים ועומדים עד יום הכיפורים. יום זה נקרא יום הזיכרון, משום שכל האנושות מוזכרת ביום זה בבית-דין של מעלה.

זמני החג
ירושלים: כניסת החג 17:39, יציאת החג 18:51
חיפה: כניסת החג 17:48, יציאת החג 18:52
תל אביב: כניסת החג 17:58, יציאת החג 18:53
באר שבע: כניסת החג 17:41, יציאת החג 18:53

טבילה - נוהגים לטבול במקווה בערב ראש השנה לאחר חצות היום. המקווה מטהר מטומאה רוחנית, ולטבילה בו יש חשיבות כחלק מתהליך התשובה.

פקידת בתי עלמין - יש הנוהגים לבקר בבית הקברות בבוקר ערב ראש השנה, ויש המשתטחים על קברות צדיקים בתפילה לקדוש-ברוך-הוא.

התרת נדרים - טקס לביטול השבועות, ההבטחות והנדרים שנשבענו במהלך השנה ולא קיימנו. בערב ראש השנה מותרים הנדרים, בין אם נאמרו במודע, ובין אם נאמרו כבדרך אגב. התרת הנדרים נעשית בפני מניין גברים, ואם אין, מסתפקים בשלושה.

חלה בדבש - בעדות אשכנז נהוג לטבול את החלה בדבש. הספרדים ועדות המזרח טובלים במלח, כבכל יום.

סימני ראש השנה - מנהג לאכילת מאכלים שונים, אשר מסמלים דברים חיוביים שיאפיינו את השנה הבאה עלינו לטובה. הבקשות אותן אנו מצרפים לאכילת ה"סימנים", קשורות לצורכי הפרט והכלל.

המגמה היא לבקש דברים אשר קשורים לשמו של המאכל - ה"סימן" אותו אוכלים. כל בקשה נפתחת במלים: "יהי רצון מלפניך ה’ אלוהינו ואלוהי אבותינו ש..." וממשיכים בבקשה הרצויה.

רשימת ה"יהי רצון" כפי שהם מופיעים בגמרא:

לאחר אכילת "כרישא" - כרתי אומרים: "יהי רצון ... שיכרתו אויבינו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו".
לאחר אכילת "סלקא" - סלק או עלי סלק, אומרים: "יהי רצון ... שיסתלקו אויבינו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו".
לאחר אכילת תמר אומרים: "יהי רצון ... שיתמו אויבינו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו".
לאחר אכילת קרא או קרע (דלעת): "יהי רצון ... שתקרע רוע גזר דיננו, ויקראו לפניך זכיותינו".
לאחר אכילת רימון: "יהי רצון ... שנהיה מלאים מצוות כרימון".
לאחר אכילת ראש של איל או של דג: "יהי רצון ... שנהיה לראש ולא לזנב". אם אוכלים ראש של איל מוסיפים - "ותזכור לנו אילו של יצחק אבינו ע"ה. בן אברהם אבינו ע"ה".

ניתן להוסיף, "יהי רצון" באופן חופשי. כגון לאכול אורז ולבקש שאויבינו יארזו חפצים ויעזבו את הארץ, או לאכול צימוקים ולבקש "יהי רצון שיצטמק האוברדראפט בבנק...".

שופר - המצווה העיקרית של ראש השנה הינה שמיעת קול שופר. השופר צריך להיות עשוי מקרן איל (כבש זכר) מעוקלת, שאורכה עולה על 10 ס"מ. קרן האיל מזכירה לקדוש-ברוך-הוא את מסירות הנפש של אברהם אבינו ב"ניסיון העקידה", בו העלה אברהם איל כקרבן במקום יצחק ומרבה את זכויותינו.

תקיעות השופר מתחלקות ל-3: תקיעה, שברים ותרועה. קודם התקיעות מברך התוקע שתי ברכות: "לשמוע קול שופר" ו"שהחיינו". המצווה אינה לתקוע, אלא לשמוע.

גם נשים חייבות על-פי ההלכה לשמוע תקיעת השופר, ואף ילדים שהגיע לגיל שבו מחנכים אותם למצוות, צריכים לשמוע תקיעת שופר.

מוסף - בתפילת המוסף, מופיעות 3 ברכות מיוחדות: "מלכויות" (שבח והלל לקדוש-ברוך-הוא, מלך מלכי המלכים), "זיכרונות" (בקשה מהקב"ה לזכור לנו את זכות האבות), ו"שופרות" (הזכרת השופר).

בזמן חזרת החזן, תוקעים 30 תקיעות נוספות, לפי הצירופים שהזכרנו קודם. המנהג הוא לתקוע עוד 40 קולות נוספים בסוף התפילה, כשכל התקיעות יחד מצטרפות ל-100 קולות. את התקיעה האחרונה מושכים יותר מן האחרות והיא מכונה "תקיעה גדולה".

תפילות ראש השנה - ראש השנה מאופיין בתפילות מיוחדות שעניינן המלכת האל בעולם. התפילות מאוגדות בספר "מחזור לראש השנה". למרות הימים הנוראים, ודינו של האדם הפרטי והעולם כולו, הנכתב ונחתם ביום זה, אין מתוודים על העוונות. המלכת השם בעולמו היא ממילא כפרת עוונות.

תשליך - ה"תשליך" הנהוג בחלק מעדות ישראל נאמר ביום הראשון של ראש השנה בשעות אחר-הצהריים ליד מקווה מים (רצוי כזה המכיל דגים). בתפילה זו אנו "משליכים" באופן סימלי את חטאינו. מטרת ה"תשליך" היא לעורר את החוטא, על-ידי מעשה חיצוני, להגיע להתבוננות פנימית, שתוביל לשיפור מעשיו.