כ-5% מהילדים סובלים מתופעת התנועות המחזוריות לפני השינה. מדובר בתנועות המתבטאות בהטחת הראש בכר, במזרון או בדופן המיטה, ולעיתים גם בתנועות מונוטוניות של כל הגוף, מה שעלול לגרום במקרים קיצוניים לנזק גופני, בעיקר בעיניים או במוח. כך עולה (יום א', 2.10.05) ממחקר שנערך בטכניון.
המחקר נערך על-ידי סטודנטית לרפואה, תמר עציוני, בהנחייתו של פרופ' גיורא פילר. תופעה זו מתחילה בדרך-כלל בגיל שנה ונמשכת לרוב עד גיל 4. ברוב המקרים התופעה אינה גורמת לנזק כלשהו, והיא חולפת מעצמה, אך לעיתים היא עלולה להתמשך גם לבגרות, לגרום, כאמור, לחבלה בעיניים, ואף למוות עקב דימום תוך מוחי.
מהטכניון נמסר כי ישנם ילדים בגיל בית הספר המתביישים בתנועות ובעקבות כך נבצר מהם מלישון אצל חברים או להשתתף בטיולים עם חבריהם, וכך נוצר נזק חברתי.
הבסיס של תנועות אלה איננו ידוע. להערכת חוקרי הטכניון, מדובר בתנועות רצוניות למחצה העוזרות לילד להרדים עצמו, ולפיכך הניחו כי חסך בשינה אצל הילדים האלה עשוי לצמצם את התופעה (בניגוד לפרכוסים או הפרעות תנועה אחרות שבדרך-כלל מוחמרות לאחר חסך בשינה).
החוקרים ערכו מחקר בקרב שישה ילדים, במהלכו נתנו לכל אחד מהילדים טיפול משולב של חסך בשינה ותרופה מיישנת. שבוע לפני שהחל המחקר, קיבל כל ילד לביתו מכשיר הבודק את זמן השינה שלו. מזמן זה הפחיתו החוקרים שעה אחת בשבוע הראשון, בנוסף לטיפול בתרופה מיישנת. בשבוע השני הם הפסיקו את מתן התרופה, והמשיכו לחסוך שעת שינה. בשבוע השלישי החזירו לילד את "השעה האבודה", כל יום עשר דקות. בסיומו של התהליך חזרו הילדים לישון כמקודם, ללא חסך שינה וללא תרופה.
לדברי עציוני, "השילוב של חסך שינה ותרופה העלים כמעט לחלוטין את התופעה. זמן ההירדמות של הילד קוצר לחמש דקות. בשבוע השני נעלמו התנועות לחלוטין והן לא חזרו בשבוע השלישי".
כעבור שנה נערכו לאותם ילדים בדיקות, ובהם נמצא כי רק לילד אחד חזרו התנועות, אך בצורה מתונה.
עציוני: "התוצאות מאוד מעודדות, אך עשינו את המחקר רק על שישה ילדים ועתה בכוונתנו להרחיבו, תוך שימוש במעבדת שינה וצילומי וידאו".
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה