בית המשפט המחוזי בחיפה גזר (ד', 28.09.05) על גבר עונש מאסר בפועל של ארבע וחצי שנות מאסר, בגין סדרת עבירות של איומים, הדחה בחקירה, כליאת שווא, התפרצות בכוונה לבצע פשע, גניבה, אינוס ופציעה בנסיבות מחמירות.
מרבית העבירות בוצעו נגד אשתו של הנאשם, שנפרדה ממנו לפני האירועים הקשים וחיה בדירה עם אמה ואחיה, וחלקן בוצעו גם כלפי בני המשפחה עצמם.
בכתב האישום פורטו שלושה אירועים אשר היוו את הבסיס להרשעתו של הנאשם. בראשון, שהתרחש בראשית נובמבר 2004, תקף הנאשם את אשתו בעת שחיכתה להסעה שתובילה למקום עבודתה, גרר אותה בשערותיה לדירות של קרוביו, קילל אותה, היכה אותה ואף הטיח את ראשה בקיר.
באירוע השני, שאירע בסוף אותו חודש, הגיע הנאשם בשעות הלילה לביתה של אשתו, פגש באמה, ומשזו אמרה לו כי בתה איננה נמצאת בדירה, איים עליה שאם לא יבטלו, היא ובתה, את התלונה שהגישו נגדו למשטרה, הוא יירה בבני המשפחה.
מאוחר יותר, באירוע השלישי, חדר הנאשם דרך החלון לדירתה של אשתו, שישנה באותה עת, ובאיומי סכין אנס אותה. הנאשם איים על אחיה, שבא לעזרתה לאחר האונס, כי יהרוג אותו, ואף פצע אותו בסכינו וחנק אותו בצווארו. כשיצא הנאשם מהדירה, לקח עימו, ללא רשותה של אשתו, את הטלפון הסלולרי שלה.
הרכב שופטי בית המשפט (שושנה שטמר, רון שפירא ורון סוקול) ציין בראשית גזר דינו, כי מבלי להמעיט בחומרתם של שאר מעשי הנאשם, הרי החמור מביניהם הוא מעשה האינוס ונסיבותיו.
"תוספת חומרה רואים אנו בכך שהמתלוננת נפרדה מהנאשם, לא התגוררה איתו מספר חודשים ולא חפצה יותר בקשרים איתו. על אף עמדתה זו של המתלוננת, חזר הנאשם והטרידה באיומים ובמעשי אלימות, כאשר לפסגה של אלימות הגיע במעשה האינוס".
השופטים הוסיפו כי התרשמו שהנאשם לא הפנים את העמדה הערכית שאין לבעל זכות על גופה של אשתו. "סבורים אנו כי כל עוד לא הבין הנאשם מושכלה בסיסית זו, אין הוא מתחרט על מה שעשה לאשתו".
בבחינת הטיעונים לעונש נבדקה גם עמדת הצדדים לגבי שני מאסרים על תנאי התלויים ועומדים כנגד הנאשם - האחד של שמונה חודשים והשני של 20 חודשים. ב"כ המדינה ביקשה להפעילם במצטבר. מנגד, ביקש הסניגור להפעיל את המאסרים על תנאי בחופף, וזאת כדי להשאיר לנאשם תקווה שתוך זמן סביר הוא יוכל לפתוח דף חדש בחייו.
ההגנה גם הוסיפה כי בני הזוג התגרשו לאחרונה, ולפיכך ניתן לקוות כי מעשי האלימות ביניהם לא יישנו. הנאשם נקלע למצוקה נפשית קשה, נטען, והוא סובל מהפרעת אישיות בעקבותיה ניסה להתאבד בבית המעצר.
לאחר שקילת כל הנתונים שהובאו לפניו, גזר בית המשפט על הנאשם עונש מאסר בפועל של ארבע וחצי שנים בפועל, וכן עונש מאסר על תנאי של שנה וחצי.
במקביל, ירצה הנאשם את עונש המאסר על תנאי של 20 החודשים, במחציתו בחופף לעונש המאסר האחרון, ומחציתו הנוספת, של 10 חודשים, במצטבר. את עונש המאסר על תנאי של שמונת החודשים, ירצה הנאשם חציו בחופף לעונש של 10 החודשים וחציו במצטבר לו.
אי-לכך, בסיכומו של דבר, נפסק כי הנאשם ירצה עונש כולל של חמש שנים ושמונה חודשים בפועל, כאשר בית המשפט מדגיש כי יש להביאו עם הצבתו בכלא לפני פסיכיאטר של שירות בתי הסוהר, על-מנת להחליט על דרכי טיפול ראויות למצבו הנפשי המעורער.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה