תופעה ברוסיה: יהודים שורפים גופות לפני קבורה

אתר האינטרנט של איגוד הקהילות היהודיות בחבר העמים מדווח על תופעה חדשה בקרב יהודים וגויים ברוסיה - שריפת גופות.

אלכסנדרה קרז'נביץ', מורה למתמטיקה בשנות ה-50 לחייה, מעולם לא הייתה דתייה, אך תמיד הרגישה זיקה לשורשיה היהודיים. על כן, כשנפטר אביה בשנה שעברה, היא רצתה לקבור אותו ליד אמה, בחלקה משפחתית בבית הקברות היהודי בעיר סנט-פטרבורג.

בית הקברות מוזנח וצפוף. חלק מחלקות הקבורה כבר שייך למשפחות אחרות. גם בחלקה ששייכת למשפחת קרז'נביץ' קבורים כבר קרובי משפחה אחרים. על-מנת לקבור את אביה בחלקה, היה על אלכסנדרה לבצע שריפה של הגופה, ולאחר מכן לקבור את אפרו בכד.

הדילמה בפניה ניצבה גב' קרז'נביץ' היא רק חלק מתופעה רחבה יותר. מעשי קבירת כדי-אפר בחלקות קבורה משפחתיות נפוצו לאחרונה בקרב יהודים ולא-יהודים, הנאלצים לקבור את יקיריהם בבתי-הקברות הצפופים של בריה"מ לשעבר. בעיה זו חריפה במיוחד בקהילה היהודית, המכוננת מחדש את זהותה הלאומית. יהודי רוסיה מודעים לאיסור ההילכתי של שריפת גופות, אך אינם מסוגלים או אינם רוצים להתמודד עם הבעיה.

קבורת גופה בסנט-פטרבורג עולה פי שלושה מקבורת כד-אפר. בנוסף קבורת המת בהתאם להלכה היהודית הינה פעולה מורכבת מאוד.

למרבית היהודים אין אלטרנטיבה לשריפה, ורבים אינם מקדישים מחשבה לבעיה.
קרז'נביץ' שידעה ששריפת גופה נחשבת לעבירה, אמרה להגנתה שאביה לא היה דתי. אמנם, היא ובעלה מבקרים לעתים רחוקות בבית-הכנסת, אך עבורם יהדות מאז ומעולם מילאה תפקיד תרבותי ולא דתי.

במשך שנים רבות ניתנו היתרי קבורה בבית-הקברות היהודי של סנט-פטרבורג רק למי שקרובי משפחתו כבר היו קבורים שם. הקבורה התאפשרה אך ורק בחלקות משפחתיות ווטו הוטל על קבורה בארון.

הרב מנחם מנדל פבזנר, רבה הראשי של סנט-פטרבורג, הגדיר את הסוגיה בתור "אחת הבעיות הגדולות ביותר, איתה מתמודדת הקהילה היהודית ברוסיה". הרב קושר את התרחבות התופעה לחוסר-ידיעה: "לאנשים אין מספיק מידע על-מנת להגיע להחלטה נכונה בנושא הקבורה". לדברי הרב, לעתים המשפחה מחליטה לקבור את מתיה בחלקה המשפחתית לאחר שריפת הגופה.

"לפני שאשתי נפטרה היא הביעה משאלה להיקבר יחד עם בני משפחתה, בחלקה המשפחתית בבית הקברות היהודי", סיפר רפאל אוניקול, מטאורולוג בן 72, "היא לא היתה דתייה. איש מאתנו לא היה דתי". אשתו של מר אוניקול ביקשה כי ישרפו את גופתה ויקברו אותה לצד בני משפחתה. בעלה כיבד את רצונה.

הרב פבזנר נאלץ להתמודד עם 70 שנות היסטוריה: שריפת גופות הייתה מקובלת בקרב יהודי רוסיה לאחר המהפכה של שנת 1917. המפלגה הקומוניסטית קידמה את התופעה, גם בשל טעמים סניטאריים, אך בעיקר כדי למוטט את האמונה הדתית. אף אחת מן הדתות השולטות ברוסיה איננה מתירה שריפת גופות לצורך קבורתן.

בית הקברות היהודי בסנט-פטרבורג עבר לידיים פרטיות בשנת 1991, אז נוספו לו חלקות וקרקעות חדשות. בית-הקברות שוב נפתח לקבורה, אך רק למשפחות שיכלו להוכיח שלמנוח קירבת משפחה לקבורים בבית-הקברות.

די לסייר בבית-הקברות כדי לראות שחמישה בני-משפחה יכולים להיות קבורים בחלקה אחת קטנה. גם מקום למצבות לא נותר.

כיום בית הקברות שייך לעיריה ומנוהל על-ידי חברה פרטית, שאינה קשורה לקהילה היהודית. החברה דואגת לפתיחת חלקות חדשות, תחזוקת האתר ושירותי קבורה.

המבקשים לרכוש כאן חלקה ישלמו 700 דולר עבור חלקה קטנה. הקבורה תעלה להם בסה"כ 1,250 ורק מעטים יכולים להרשות זאת לעצמם.

מי שקרוביו אינם קבורים בבית הקברות היהודי צריך לפנות לבתי הקברות החדשים מחוץ לעיר, שאינם מוגבלים במקום. לא מדובר בבתי-קברות יהודיים, אך יש בהם אזורים יהודיים.

הקבורה באמצעות 'חברה קדישא' היהודית תעלה 1,500 דולר. שריפת גופה וקבורתה, לעומת זאת, עולה רק 500 דולר. עבור קשישי העיר המתקיימים מתשלומי פנסיה בסך 100 דולר לחודש, הקבורה היהודית היא מעמסה כלכלית בלתי-אפשרית.