הציונות הדתית מציינת 70 שנים למותו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק בשיעורים וימי עיון בכל מוסדות הציונות הדתית.
הרב אברהם יצחק הכהן (הראי"ה) קוק היה מגדולי התורה והרוח של הדורות האחרונים. הוא נודע בכינויו הסתמי "הרב".
הרב נולד בלטביה בתרכ"ו (1865). כבר בהיותו בן 23 קיבל עליו את משרת הרבנות בעיר זיימל ליד קובנה, ואחר כך היה רב בעיר בויסק שבלטביה. פרסם שורת מאמרים שהציגה את משנתו הציונית-דתית.
בכ"ח באייר תרס"ד (1904) עלה ארצה, לאחר שהוזמן לכהן כרבה של העיר יפו ושל המושבות. בקבלת הפנים שנערכה לו נשא את נאומו הפומבי הראשון בא"י בעברית, מעשה שהרשים מאוד את מקבלי פניו. הוא היה רבה של העיר יפו ושל המושבות כעשר שנים, ומצא כר נרחב לפעולותיו.
היה הראשון מבין הרבנים שנתוודע לאיכרי יהודה ולחלוצי התיישבות, דאג להסדר עניני הדת ולקיום המצוות התלויות בארץ; תרומות, מעשרות ושמיטה. השנה השישית לעלייתו ארצה היתה שנת שמיטה. בהתחשב בנסיבות, וחרף התנגדות חלק מהרבנים בארץ, תמך הרב בהסדר של מכירת הקרקעות והנטיעות לשאינם יהודים, כדי להתיר הלכתית את המשך העבודה החקלאית ביישובים היהודיים.
מפורסם הוא "מסע התשובה" אשר בו יצא הרב עם חשובי רבני א"י למושבות הגליל ולקיבוצים כדי לחנך לשמירה על מצוות בחיי היום-יום. מסע זה, שהרב קוק יזם אותו ועמד בראשו, עשה בשעתו רושם רב וסייע לגשירת גשר על פני תהום שנפערה בין חלקי העם.
בשנת תרע"ד (1914) יצא להשתתף בוועידת אגודת ישראל, כדי לחברם לעניין "בנין ארץ-ישראל", אולם בהיותו בחו"ל פרצה מלחמת העולם הראשונה, והוא מצא מקלט בשוויץ הנייטרלית. כעבור שנתיים ניאות לכהן כרבה של קהילת "מחזיקי הדת" בלונדון, בתנאי שישתחרר מכהונתו כשתתאפשר שיבתו ארצה. בלונדון עסק בפעילות ציבורית למען יהודי אירופה וארץ-ישראל, ואף תרם לשכנוע ממשלת בריטניה בזכות הצהרת בלפור.
בשנת תרע"ט (1919) חזר ארצה בעקבות הזמנה לכהן כרבה הראשי של ירושלים. מיד לאחר בואו החל ליזום הקמתה של הרבנות הראשית לישראל, מתוך מטרה שתהיה המוסד הדתי העליון ליהודי הארץ והגולה.
בשנת תרפ"א (1921) נוסדה הרבנות הראשית,והוא נבחר לרב הראשי האשכנזי הראשון (לצד הראשון לציון, הרב הספרדי הראשי, יעקב מאיר). על-פי תפישתו ויוזמתו היתה הרבנות הראשית מעורה בכל תחומי החיים בארץ.
באותה שנה ייסד גם את "הישיבה המרכזית העולמית"-"מרכז הרב" אשר בירושלים, שהיתה לאחת הישיבות המהוללות, והנחשבת כישיבת האם למוסדות התורה המשלבים אהבת התורה והארץ, שייכות וזיקה ציונית לעם ולמדינה.
הרב קוק היה מעורב בחיי הרוח והמעשה של יהודי הארץ;השיב אלפי תשובות בהלכה, מאמרים ודרשות; עודד את חלוצים ועורר את הנוער; נלחם על זכות העם היהודי על הכותל המערבי ונגד גזירות הספר הלבן; תבע מהשלטון הבריטי להתייצב מול פרעות הערבים, וקרא ליהודי הגולה לעלות לארץ-ישראל.
משנתו של הרב מעניקה חשיבות מיוחדת ליישובה של ארץ-ישראל ולאחדותו של עם ישראל.
הוא כתב ספרים רבים בתחומי ההלכה, ההגות, השירה וענייני היום. רוב ספריו נערכו ויצאו לאור לאחר מותו, ורבים מכתביו עדיין מצויים בכתבי יד.
הרב קוק נפטר בג' באלול תרצ"ה (1935).
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה