קהילות אשכנז יחלו הלילה באמירת סליחות

סליחות האשכנזים יחלו הלילה (א', 25.9.05) באמירת סליחות. בכך מצטרפות קהילות האשכנזים לאחיהם מקהילות הספרדים ועדות המזרח, שהחלו (ד', 7.9.05) באמירת הסליחות המסורתית.

הסליחות הינן מיגוון קטעי תפילה ופיוטים בהם מביע המתפלל חרטה על המעשים השליליים שעשה במהלך השנה שחלפה. מידי לילה ניתן להאזין לסליחות ברדיו ברשת מורשת של קול ישראל, ב"ערוצי הקודש", תחנות הרדיו החרדיות הבלתי מוסדרות, וניתן לצפות בהן בשידורי לווין חרדיים.

זמן סליחות

אצל קהילות בני המזרח מתחילה אמירת הסליחות במוצאי ראש חודש אלול, לפי פסיקת השולחן ערוך. בקהילות אשכנז, לפי פסיקת הרמ"א, מתחילים במוצאי שבת שקודם השבוע שחל בו ראש השנה, ואם ראש השנה חל בחצי הראשון של השבוע, החל מתחילת השבוע הקודם.

המנהג המובחר הוא לומר את הסליחות בשעת בוקר מוקדמת מאוד, טרם עלות השחר. זו גם הסיבה שבקהילות תימן נקראות הסליחות "אשמורות". מי שאינו יכול, קורא את הסליחות בלילה (לפי שעות זמניות), משום שזמן זה נחשב "שעת רצון", בעוד שבין השקיעה לחצות שולטת "מידת הדין".

השם "סליחות" ככינוי לקובץ פיוטים, שנושאם בקשת סליחה ומחילה, חודש בימות הביניים, וכנראה שהוא אחד מחידושי הלשון הרבים של רש"י, כפי שכתב במסכת תענית (יד א) "הכל כפי שאומרים בסוף הסליחות".

למנהג הספרדים, פיוטי הסליחות של חודש אלול ועשרת ימי תשובה זהים, אך לפי המנהג האשכנזי, בכל יום מימי הסליחות אומרים פיוטים אחרים. בסדר הסליחות האשכנזי, לוקטו כשמונים פיוטים, שמהם נבחרו כל יום מספר פיוטים לומר באשמורת הבוקר. את הפיוטים חיברו כשלושים פייטנים בתקופות שבין המאה השמינית למאה השלוש עשרה לספירה.

נוסחים שונים היו קיימים לגבי הפיוטים הנאמרים בכל יום. מנהג פולין, שהתקבל ברוב הקהילות האשכנזיות בישראל.

מי חיבר את הפיוטים?

ראשון הפייטנים בסדר הסליחות הוא אמיתי, שחי במאה ה-8 בעיירה אוריה (ORIA) במחוז ברינדיזי בדרום איטליה. הקהילה היהודית שם נוסדה על-ידי שבויים, שהביא טיטוס מארץ-ישראל אחרי חורבן הבית.

אמיתי חיבר את הפזמון "אזכרה אלוהים ואהמיה, בראותי כל עיר על תלה בנויה, ועיר האלוהים מושפלת עד שאול תחתיה", שאותו אומרים ביום רביעי של עשרת ימי תשובה ובימי סליחות בה"ב.

בנו שפטיה, אף הוא פייטן, כתב את הפזמון "ישראל נושע בה' תשועת עולמים", שאותו אומרים ביום השלישי של ימי הסליחות. אף נכדו, שנקרא על שם סבו - אמיתי, היה פייטן, ומנהיגה הרוחני של הקהילה. הוא כתב בעיקר פיוטי קינה על הגזירות שנגזרו בזמנו על היהודים.

ארבעה עשר פיוטים בסדר הסליחות האשכנזי כתב הפייטן רבי שלמה הבבלי. מספר הפיוטים הגדול ביותר שנבחרו מפייטן אחד. הוא נולד בבבל, כפי ששמו מעיד עליו, באמצע המאה ה-10 וחי רוב ימיו בצפון איטליה. מלבד סליחות הוא כתב פיוטי "יוצרות" לחגים, ו"סדר העבודה" ליום הכיפורים.

פיוטיו של ר"ש הבבלי מצטיינים בסגנונם העשיר, ונקראים על שמו: "שלמוניות". חכמים קדומים, ביניהם רש"י, כתבו פירושים לפיוטיו.

בסדר הסליחות נקבצו פיוטים מרבינו גרשום מאור הגולה, ר' שלמה אבן גבירול, רב סעדיה גאון, רש"י ואחרים.

מאחרוני הפייטנים בסדר הסליחות, הוא ר' אלעזר בר' יהודה מוורמס (גרמניה) המכונה ע"ש חיבורו ר' אלעזר רוקח, פוסק, מגדולי המקובלים בדורו, ומראשוני חסידי אשכנז. הוא היה תלמידו המובהק של רבי יהודה החסיד בעל "ספר חסידים", ורבו של ר' יצחק בר' משה מווינה בעל "אור זרוע". נפטר במחצית המאה ה-13 בוורמס, במקום ששימש ברבנות, לאחר שנמלט כל עוד נפשו בו מפוגרום שערכו הגרמנים במיינץ, שם נרצחו לעיניו אשתו ושתי בנותיו. עליהן כתב קינה נוגעת ללב "אשת חיל מי ימצא כאשתי החסידה דולצא... אספר מעשה בלט בתי הגדולה... אספר מעשה בתי הקטנה".

הפיוט "אנא השם הנכבד והנורא" של ר"א רוקח, קצר מאד, וצורף לפיוט "אל הר המור גבעת הוריה", מיום חמישי של עשרת ימי תשובה.

ממילותיו ניתן לשמוע הדים ממאורעות זמנו, "וכלה דבר וחרב ורעב מנחלת שרידיך, ותאמר למלאך הרף ידיך".