תביעה: הצילומים הראו גידול בריאה - החולה נשלחה עם משאף לביתה

אישה מראשון לציון הגישה היום (ג', 30.8.05) תביעת רשלנות רפואית נגד קופת חולים 'מכבי' בטענה שבמשך שלוש שנים רופאיה לא גילו אצלה גידול בריאה. בעקבות החמצת הגידול, נאלצה האישה, לטענתה, לעבור ניתוח לכריתת הריאה, שיכול היה לטענתה להימנע אם הגידול היה מתגלה בזמן.

התביעה הוגשה באמצעות עורכי הדין חיים זליכוב וטלי גת- מילשטיין ממשרד חיים זליכוב ושות', הטוענים כי הטיפול הרפואי שקיבלה האישה היה טיפול רשלני מתמשך שאינו מתקבל על הדעת ושהותיר אותה עם 60% נכות לצמיתות.

לדבריהם, אסור שבמדינה מתוקנת יישנו מקרים כאלה וקופת חולים 'מכבי' צריכה לתת את הדין ולהוקיע את הרופאים שגרמו לנזק הבלתי הפיך והמיותר לחולה.

הפרשה התחילה כבר במהלך שנת 1999 עת פנתה האישה לרופא המשפחה שלה בקופת חולים מכבי מכיוון שסבלה מקוצר נשימה, חנק ושיעול. לדבריה, הרופא נתן לה טיפול תרופתי ושלח אותה לביתה מבלי לבצע בדיקות מעמיקות כלשהן.

בדצמבר אותה השנה, ממשיך כתב התביעה, משלא חל שיפור במצבה, פנתה שוב האישה למרפאה והפעם הופנתה לצילומי רנטגן לחזה ולמערות הפנים. הצילומים פוענחו כתקינים ושוב פטרו את האישה מטיפול תרופתי.

משנת 1999 ועד סוף שנת 2002 הלך והחמיר מצבה של האישה, אך לטענתה במרפאת מכבי לא ראו לנכון לבצע בדיקות מקיפות על-מנת לאתר את מקור הבעיה. עוד נטען בכתב התביעה, כי אפילו מומחה ריאות שבדק אותה לא ראה לנכון להפנותה לצילום חזה והורה לה להמשיך בטיפול התרופתי.

באוקטובר 2002 ולאחר שמצבה החמיר עוד יותר, פנתה התובעת לבית החולים אסף הרופא עם תופעות של חום, שיעול, וקוצר נשימה. בבית החולים בוצע לה צילום חזה ובו נמצא גוש בשער הריאה החוסם את הסמפון השמאלי הראשי. היא אושפזה מיד והועברה לניתוח במהלכו נכרתה הריאה השמאלית בשלמותה.

בחוות הדעת שצורפו לכתב התביעה שנכתבה על-ידי ד"ר מאיר קרופסקי, מומחה ברפואת ריאות וסגן מנהל המכון למחלות ריאות במרכז הרפואי שיבא בתל השומר ועל-ידי ד"ר דורית שחם, מומחית ברדיולוגיה אבחנתית, בבית החולים הדסה עין כרם, מצוין כי כבר בצילומים שבוצעו בשנת 99' קיימים בהחלט ממצאים חריגים, אשר לא זוהו, לא צוינו ולא ננקטו צעדים לברור מתחייב, ואין ספק כי הצילום פוענח באופן בלתי סביר כצילום תקין.

עוד מוסיפים נותני חוות הדעת, כי קיימת סבירות גבוהה שזיהוי של התמט הריאתי בצילום החזה משנת 1999 היה מאפשר ניתוח מצומצם יותר מזה שבוצע, כלומר כריתה של האונה השמאלית העליונה בלבד במקום כריתה של הריאה השמאלית בשלמותה.