אסיר נפגע בעבודה בכלא ויקבל פיצויים מהשב"ס

בית משפט השלום בהרצליה פסק פיצויים בסך 35,750 ש"ח בתביעה שהגיש יעקב אלפרין נגד שירות בתי הסוהר בקובעו כי על השב"ס חלה חובת זהירות קונקרטית מכיוון שהיא היתה יכולה וצריכה לצפות את הנזק שנגרם לאסיר בזמן עבודתו.

במהלך שנת 1994 ריצה אלפרין עונש מאסר בכלא אהלי קידר בבאר שבע. במסגרת המעצר הועסק בעבודה במחסן של אפסנאות הכלא אשר כללה הרמה והורדת ארגזי קרטון גדולים וכבדים מאד אשר אוחסנו במדפים גבוהים. באחד הימים, תוך כדי הורדת ארגז כבד שמשקלו כ-50 ק"ג מן המדפים העליונים, חש לפתע כאב חד בגבו, אשר הכריח אותו להפסיק לעבוד באותו יום.

אלפרין נבדק על-ידי רופא הכלא והוא אובחן כסובל מ"תופעות של כאב גב תחתון לאחר הרמת משקל כבד" ואף נקבעה לו נכות של 4%.

בשנת 1999 השתחרר התובע מן הכלא ובשנת 2000 הגיש את התביעה האמורה בה טען, כי בעקבות התאונה הוא סובל מנזק גוף. בתשובה לתביעה טענה המדינה כי אלפרין היה יכול להיעזר באסיר הנוסף ואם פעל אחרת, אין לו להלין אלא על עצמו.

בדיון שהתקיים בבית משפט השלום בהרצליה מקבל השופט צבי דותן את עובדת התרחשות התאונה, מקבל את עדותו של אלפרין כאמינה ודוחה את טענת המדינה כאילו אלפרין נפגע כתוצאה מעיסוקו, בבית הסוהר, בהרמת משקולות.

עוד קובע השופט, כי יחסי סוהר-אסיר אינם יחסי עובד-מעביד רגילים וכי קיימת אחריות מוגברת על המדינה (המעביד) כלפי אסיר שנמצא במשמורתה. נוסף על כך, מקבל השופט את גרסת אלפרין לפיה לא הועמדו לרשותו אמצעים כלשהם להרמת משאות כבדים ולא עבר הדרכה כיצד יש להרים משאות כבדים.

"במקרה דנן ניתן היה לנקוט אמצעים פשוטים וזולים. ניתן היה להעמיד לרשות התובע משטח הרמה חשמלי או כל אמצעי מכני או חשמלי אחר להרמת והורדת ציוד כבד מהגובה. אם לא נמצא, משום מה, אמצעי כזה, הרי המינימום שנדרש היה להעמיד לרשותו עובד נוסף, שיעבוד עמו בצוותא, או לכל הפחות להדריך את התובע עד איזה משקל מותר להרים לבד, וכיצד לנהוג במקרה של משקל גבוה יותר" כותב השופט דותן בפסק דינו.

בית המשפט מקבל את התביעה ופוסק פיצויים בסך 10,000 ש"ח בגין אובדן כושר השתכרות בעתיד, 750 ש"ח בגין הוצאות רפואיות בעתיד ו-25,000 ש"ח בגין כאב וסבל. סך הכל ישלם השב"ס לאלפרין 35,750 ש"ח.