בג"צ: חלק מבתי הכנסת לא יהרסו

"בית משפט במדינה יהודית ודמוקרטית, נדרש לעסוק בהריסתם של בתי כנסיות בארץ, מה שהדעת נותנת כי לא היה בפניו מעולם, ואפשר רק לייחל שלא יהיה עוד. נכחדה התיישבות בחבל ארץ, משיקולים מדיניים, על-פי החלטות ממשלה וחקיקת כנסת; עתירה זו מייחדת עצמה לגורלם של בתי הכנסת בחבל עזה, ביישובים שפונו והם הולכים ונהרסים".

במילים אלה פותח השופט אליקים רובינשטיין את פסק דינו בנושא הריסת בתי הכנסת ביישובים היהודיים שפונו בשבוע האחרון ברצועת עזה ובצפון השומרון במסגרת תוכנית ההינתקות.

ב-14.8.05 הגישו הרב ישי בר חן מהיישוב אלי סיני ונח פיל פולברג מירושלים, עתירה לבג"צ בה ביקשו למנוע את הריסת בתי הכנסת ביישובים המפונים ולהורות על ביטול סעיף 7 בהחלטת הממשלה מיום 6.6.04 הקובע כי "ככלל, לא יושארו בתי מגורים של מתיישבים ומבנים רגישים, לרבות בתי כנסת".

בדיון שהתקיים יומיים לאחר מכן בפני השופטים אדמונד לוי, אליקים רובינשטיין ודורית ביניש, אסר בית המשפט על כוחות הפינוי לפרק או להרוס את בתי הכנסת ביישובים המיועדים לפינוי והורה למדינה לבחון חלופות אפשריות להרס בתי הכנסת.

בדיון שהתקיים אתמול (ב', 22.8.05) בבג"צ הועברו לבית המשפט חוות דעתם של רבנים רבים אשר התנגדו להריסת בתי הכנסת.

הרב הראשי לישראל לשעבר, הרב אברהם שפירא ציין, כי "פשוט וברור שעל-פי ההלכה אסור להרוס בתי כנסת... וכל שכן בארץ ישראל, ויש לשמרם ולקיימם כיאות... באם אין ח"ו אפשרות לשמרם כמות שהם, אי אפשר להפקיע קדושתם אלא רק בדרך של פדיון כמבואר בשולחן ערוך אורח חיים". הרב שלמה משה עמאר, הרב הראשי לישראל הראשון לציון, ציין את הצורך בשמירת בתי כנסיות ואת חילול ה' הכרוך בהריסתם.

בג"צ הורה לכוחות הפינוי שלא להרוס אף בית כנסת עד להחלטה בעתירה לגופה.

בפסק הדין שהתקבל היום (ג', 23.8.05) מבקר השופט רובינשטיין את התנהלות הגורמים המדיניים וההלכתיים הרשמיים בטיפול בפרשה כולה: "עניין לנו בראש וראשונה בפן הסמלי-היהודי. לא נוכל שלא להציב תמיהה על כך שהנושא התעורר באורח זה רק באחרונה, בחלק ניכר בעקבות העתירה, שכאמור הוגשה כשלעצמה בשיהוי רב. חוות הדעת ההלכתיות שקיבלנו, ביזמת העותרים ולאחר מכן מטעם המשיבים, הוכנו בימים האחרונים, והרי תוכנית ההינתקות היא נחלת הרבים מאז שלהי 2003 ולמצער מאז החלטת הממשלה ביוני 2004, ומדובר בנושא בדרגת רגישות גבוהה".

השופט רובינשטיין קבע, כי אין להותיר בתי הכנסת בשטח המפונה מכיוון ש"אם יישארו נטושים וחרבים ועלולים להיפגע עד כדי חילול השם, מה הועילו חכמים בתקנתם" ויש למצוא פתרון "סמלי" כהגדרתו ומקבל את הפשרה הושגה בין העותרים לבין המדינה.

על-פי הסכם הפשרה כל בתי הכנסת יפונו מתכולתם ויתועדו, בתי הכנסת ביישובים שליו ותל קטיפא יפורקו בשלמותם ויועברו ותיערך בדיקה לגבי אפשרות העברת בתי הכנסת מיהישובים בדולח ונוה דקלים וכן כיפת בית הכנסת בנצרים.

בסיום דבריו, כותב השופט רובינשטיין בנימה אישית: "איני יכול שלא לחתום בכך שכתיבת החלטה זו, שהייתה חובה לנו, היתה גם קשה עלי, עד שברון לב ודמע".

השופט לוי חולק על השופט רובינשטיין וטוען, כי בטרם מורים על הריסת בתי הכנסת יש לבחון עם הרשות הפלשתינית ועם הגורמים הבינלאומיים את אפשרות שימורם.

"כפי שלא עולה על דעתה של הממשלה להרוס מבנים המשמשים כנסיה או מסגד, אפילו עומדים הם שוממים מאחר וננטשו זה מכבר, כך רשאים בני העם היהודי לדרוש כי ינהגו באותה דרך בבתי הכנסת שנותרו בגוש קטיף, ולא רק משום קדושתם, אלא גם כדי להזכיר עד דור אחרון את הקורבן שהקריבה מדינת ישראל רק משנדמה היה כי מבליח זיק של תקווה להסדר מדיני באזורנו" כותב השופט לוי בפסק דינו.

השופטת ביניש הצטרפה לדעתו של השופט רובינשטיין.

בג"צ מקבל את הסכמת הצדדים ודוחה את העתירה.