דיכאון קל - לא כל כך קל

מחקר חדש מציע כי מקרה של דיכאון מינורי צריך בהחלט להוות אזהרה: אנשים עם דיכאון קל נוטים לסבול פי שישה מאחרים מדיכאון קשה.

לחוקרים בברוקלין קולג' לא ברור לחלוטין מה משמעות הממצאים החדשים לגבי הטיפול, אך הם לפחות יספקו לרופאים סיבה נוספת להשגיח על מטופלים שעוברים תקופה קשה מבחינה רגשית. כשצופים את השפעותיו ארוכות הטווח של הדיכאון, דיכאון קל אינו כל כך קל, הדגישו.

מומחי בריאות הנפש מאבחנים אנשים החווים דיכאון מינורי אם הם חווים חלק מתסמינים רבים של דיכאון, לא בהכרח כולם, ביניהם עצבות, אדישות והפרעות שינה ואכילה במשך לפחות שבועיים.

לדברי החוקרים, קיימתם אי הסכמה לגבי שיעור האוכלוסיה הסובל מדיכאון מינורי, כשהערכות נעות בין 2% ל-23%. על-פי אחת ההערכות, 8% עד 16% מהאנשים בגיל מעל 65 סובלים מדיכאון מינורי.

הם ציינו כי למרות העובדה שרבים סובלים מדיכאון קל, רופאים אינם מתמקדים בכך ומעדיפים פשוט לראות בחולים "מדוכאים" או "לא מדוכאים".

במחקר החדש בדקו החוקרים סטטיסטיקות ממחקרים רפואיים של יותר מ-1,600 תושבי אזור בלטימור בין השנים 1981 ועד 1996. את הממצאים הציגו בסוף השבוע בכינוס השנתי של איגוד הפסיכולוגיה האמריקנית בוושינגטון.

הם גילו כי 101 אנשים עם היסטוריה של דיכאון קל - שאובחן בשנת 1981 או במהלך השנה שלאחר מכן - נטו פי שישה יותר מאחרים ללא היסטוריה כזו לפתח דיכאון קשה במהלך ה-15 השנים שלאחר מכן.

בסך הכל כ-19% מאלו שאובחנו עם דיכאון קל בתחילת המחקר אובחנו עם דיכאון קשה מאוחר יותר.

המחקר בחן גם כיצד מחלות עשויות לתרום לדיכאון עמוק. אנשים שעברו שבץ נמצאו בסיכוי גבוה כמעט פי עשרה לסבול מדיכאון קשה. מספר הפרעות אחרות, כולל סוכרת, מחלות לב, דלקות פרקים וסרטן, לא הראו קשר לדיכאון.

בהתבסס על ממצאים אלו מאמינים החוקרים כי אנשים הסובלים מדיכאון קל צריכים לשקול פנייה לייעוץ כדי לחפש אחר טיפול דווקא בשלב זה ולא להגיע למצב בו יחפשו אחר פתרונות כשהדיכאון יהיה קשה.