בפסק דין שניתן (16.8.2005) בבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים קבע השופט ארנון דראל כי על חברת כוח האדם עמ"ל (עזרה מסורה לחולה ולקשיש) לפצות מטופל בן 91, בגין גניבה שבוצעה על-ידי עובד לשעבר של החברה, שטיפל בו במשך מספר חודשים.
הגניבה בוצעה כחודשיים וחצי לאחר שהעובד סיים את עבודתו במסגרת החברה. בניגוד למובטח, התגלה כי העובד הינו אסיר ברישיון, נרקומן ובעל עבר פלילי.
חברת עמ"ל פועלת בהסכם עם המוסד לביטוח לאומי ושולחת מטפלים לביתם של זכאים לסיוע מטפלים על-מנת לסייע להם בתפקוד היומיומי ומספק להם שירותי סעד. כך נהגה החברה בעניינו של קשיש בן 91, כבד ראייה, כאשר שלחה לביתו את המטפל שהועסק על ידה.
העובד טיפל בקשיש במשך מספר חודשים ובחודש יוני 2003 החליט להתפטר מעבודתו. לאחר כחודשיים וחצי הגיע שוב לביתו של הקשיש ובהסתמך על קשרי הידידות שנוצרו ביניהם שיכנע אותו להכניסו לביתו. במהלך השהות בבית הקשיש, לאחר שאירעה תקלה בצנרת המים והקשיש שהה בחדר השירותים, נטל העובד לשעבר מהקשיש סכום של 4,900 שקל ו-600 דולר במזומן ועזב את המקום.
בתביעה לבית המשפט לתביעות קטנות טען הקשיש כי חברת עמ"ל התרשלה בהספקת שירותיו של העובד מכיוון שבדיעבד התברר כי היה אסיר ברשיון, נרקומן ובעל עבר פלילי. עוד טען הקשיש כי הגניבה והנזק שנגרם לו קשורים לאותה התרשלות ועל כן על החברה לפצותו.
יש לציין כי עם קבלתו לעבודה בחברה חוייב העובד לחתום על הצהרה לפיה אין לו עבר פלילי או רישום פלילי בשבע השנים האחרונות. הוא אכן חתם על ההצהרה אך שיקר, שהרי היה לו עבר פלילי עשיר בשל עבירות אלימות והחזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית ואף נידון לתקופות מאסר שונות.
החברה מצידה לא טרחה לבדוק את אמיתות ההצהרה וטענה בפני בית המשפט כי בדרישתה מעובדיה להצהרה זו באה לידי ביטוי מחוייבותה כלפי המטופלים, לספק להם כח אדם מיומן, מקצועי וחף מעבר פלילי.
"העובדות שהתבררו במהלך הדיון בתיק זה מטרידות" כותב השופט ארנון דראל בהתייחסו לעובדה כי חברת כוח האדם איננה בודקת את עברם הפלילי של עובדיה. "הימנעותה של הנתבעת מלדרוש המצאת אישור על היעדר עבר פלילי בטרם תשלח מטפל לאוכלוסיה של קשישים, מוגבלים וחסרי ישע היא הפרת חובת הזהירות המוטלת עליה", אומר השופט בקובעו כי בהתנהגותה הפרה החברה את חובות הזהירות המושגית והקונקרטית המוטלות עליה כלפי הקשיש.
לעניין שאלת הקשר הסיבתי בין התרשלות החברה לבין הגניבה שגרמה לנזקו של הקשיש מציין השופט כי זו איננה פשוטה כלל וכלל. בעיקר מכביד על סוגיה זו העובדה כי חלפו למעלה מחודשיים וחצי מאז הפסיק אותו עובד לטפל בקשיש ועד קרות מקרה הגניבה.
בית המשפט מוצא אכן מתקיים הקשר הסיבתי הנדרש וכי "הנזק שהתרחש הוא הנזק הצפוי; הוא נופל למסגרת הסיכונים, אשר ההתרשלות יצרה, והנזק שנוצר הוא הנזק, אשר על-פי השכל הישר היה צריך למנעו מראש". עם זאת, מציין השופט כי גם בהתנהגותו של הקשיש יש משום אשם תורם מכיוון שזה השאיר את כספו מתחת לכרית בחדר השינה, דבר שאיננו סביר וקובע כי אשמתו הינה בסדר גודל של 25%.
בית המשפט מחייב את חברת עמ"ל לשלם לקשיש סכום של 5,500 שקל (75% מהסכום הנגנב) והוצאות בסך 500 שקל.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה