פסק דין: אשה לא חייבת בחוב בעלה

האם אשה, אשר בעלה חייב כספים, חייבת לשלם את חובות בעלה? בפסק דין שניתן בבית משפט השלום בתל אביב קובעת השופטת נועה גרוסמן כי נישואין אינם מחייבים באופן אוטומטי את השיתוף של בני הזוג בחובות האחד של השני.

בעלה של הנתבעת ושותפו החזיקו בבעלות על שתי חברות עסקיות. כחלק מפעילות החברות הזמינו השניים סחורה מחברת "שופר סלולר" ואף נטלו ממנה הלוואות. אלא שהשיקים שנתנו עבור הסחורה חזרו מבלי שנפרעו על-ידי הבנקים. בעקבות כך פתחה "שופר סלולר" נגד השניים בהליכי גבייה והוצאה לפועל והגישה תביעה כספית בסך 400,000 שקל נגד אשתו של אחד מבעלי החברות, בטענה כי היא חבה בחובות בעלה שנוצרו במהלך עסקיו ואגב "מאמץ משפחתי משותף".

לטענת החברה, סמוך לאחר פתיחת תיקי ההוצל"פ שנפתחו נגד הבעל, רשמה האשה הערת אזהרה, לטובתה, על חלקו של בעלה, ו"כמנעול משלים". עוד רשמו האשה ובעלה הערת אזהרה נוספת לטובת בן משפחה נוסף, על מלוא הבעלות בדירה.
לטענת החברה, דבר זה מוכיח כי האשה "נוטלת חלק פעיל ואקטיבי במהלכי מילוט והסתרת כספי החוב".

בדיון שהתקיים (14.8.2005) בבית משפט השלום בתל אביב קובעת השופטת גרוסמן כי לאור העובדה שמחצית הדירה נרשמה בלשכת רישום המקרקעין על שמה של האשה עוד בשנת 1998 ומספר שנים לפני שהקים בעלה את החברה, אין לכלול את מחצית הדירה המצויה בבעלותה, במסגרת התביעה. "המשטר הרכושי הנפרד משקף נורמות חברתיות, התומכות בהגשמה עצמית, מאפשרת לאישה להתיר בידה את הכנסתה ורכושה מעבודתה מחוץ לבית ומתירה בידה את הברירה לשמור על זהותה הנפרדת. זכותה של האישה על מחצית הדירה לא נובעת רק מחזקת השיתוף, אלא מעצם זכותה הקניינית", כותבת השופטת גרוסמן.

עוד מוסיפה השופטת כי "משנקבע כי קשר הנישואין לא מקים אוטומטית חזקה בדבר שיתוף בנכסים, לא נותר לי אלא להשלים ולומר כי קשר הנישואין אינו מקים חזקה אוטומטית בדבר השיתוף בחובות".

בפני בית המשפט עלתה השאלה מדוע שאחד מבני הזוג יהנה מפעולותיו של בן זוגו ויהיה שותף ברווחיו, ואילו כאשר ישנם הפסדים והוצאות, יישא בהם רק בן הזוג האחר לבדו?

"אם מתחלק בן הזוג האחד עם בן הזוג השני במה שזה הרוויח מעסקיו, כיוון שתרם 'למאמץ המשותף' במישור המשפחתי, מדוע לא יתחלק עימו גם בהתחייבויות בהן התחייב השני למען אותו 'מאמץ משותף'?" שואלת השופטת גרוסמן.

על כך משיבה השופטת כי הלכה פסוקה היא שטענה זו נכונה אלא אם מדובר בחוב בעל אופי אישי. לעניין המקרה הנדון קובעת השופטת כי האשה הינה אישיות משפטית נפרדת מבעלה, לא היה כל קשר עסקי של החברה עם האשה וזו גם לא חתמה על ערבויות לטובת חברת "שופר" במסגרת עסקיו של הבעל ומכאן שאופיו של החוב הינו חוב בעל אופי אישי שאינו מחייב את האשה באחריות לו.

עוד קובעת השופטת כי העובדה שהאשה ביצעה רישום אזהרה של דירתה, לטובת צד ג', על-מנת לעזור לבעלה, לא הופכת אותה באופן אוטומטי לצד שחייב בחובותיו של הבעל.

בית המשפט דחה את התביעה וחייב את חברת "שופר" בהחזר הוצאות משפט ושכר טירחת עו"ד בסך 3,000 שקל.