שום-לא הלעלות

אנשים נוטים לאהוב שום, או לשנוא אותו. אך רק מעטים רואים את הקשר בינו לבין כאב. כעת, מתברר כי תאי עצב הרגישים לכאב מגיבים לכימיקלים, על בסיס גופרית, הנמצאים בשום.

למעשה, אותו מנגנון בו משתמש הגוף כדי להגיב לחריפות של הפלפל האדום או הרוטב הוואסבי היפני הוא זה המבחין גם בשום, כך על-פי מחקר שפורסם ב-"National Academy of Sciences".

החוקרים, מאוניברסיטת קליפורניה, דיווחו כי הממצאים נתגלו במהלך מחקר שנעשה על מנגנון תחושת הכאב.

הם גילו כי כאשר תת-מערכת בתאי העצב של חולדות הפעילה חלבון בקרום התא הנקרא TRPA1, התוצאה היתה שחרור כימיקלים במוח המגרים את התרחבות כלי הדם ואת הדלקת.

הבנה של פעולת תאי העצב תוכל לסייע לחוקרים ללמוד יותר על הדרך בה דלקות פרקים ובעיות שרירים מסויימות מתפתחות. המטרה היא להשתמש בחומרים טבעיים אלו לפיתוח חקר תרופות לטיפול במסלול הכאב בגוף.

שום, הנקרא לעיתים 'הוורד המצחין', שייך לקבוצת הצמחים הנקראים בצליים, הכוללים גם את הבצל, כרישה, בצלצלים ו-Shallot, כולם מכילים תרכובות על בסיס גפרית ההופכת אותם לחריפים. אחת מהן, הנקראת allicin (אליסין) מפעילה מערכת של חיישני כאב, והיא תרכובת בולטת במיוחד בשום.

בנוסף לתכונותיו הקולינריות לשום גם הסטוריה ארוכה של שימוש לטיפול במחלות כמו לחץ דם גבוה, רמות כולסטרול גבוהות ואף קרישי דם.

הקפסאיצין, הכימיקל המעניק לפלפל האדום את חריפותו, הוא מרכיב עיקרי כיום במשחות בהן משתמשים הסובלים מדלקות פרקים.

מחקר זה ומחקרים דומים אחרים אינם מסבירים בבירור את המורכבות החושית של מרכיב זה במזון. סביר להניח כי השום מגרה גם את הרצפטורים של חוש הריח והמערכת של חוש הריח היא כפי הנראה האחראית העיקרית לניחוח המיוחד של השום, ועדיין, תרכובות אחרות מגרות רצפטורים מסויימים בבלוטות הטעם.

שפים רבים יודעים כי שום צלוי מייצר טעם מתון ופחות קיצוני מהפקעת החיה ומספר מחקרים גילו גם כי אפיית שום מוציאה את יכולתו לגרות את ייצור ה-TRPA1.