הטייס זוכה מפגיעה בנשרים

בית משפט השלום בקרית-גת זיכה (10.08.05) טייס של מטוס זעיר, מעבירות של פגיעה בגן לאומי ופגיעה בערך טבע מוגן, לאחר שבמסגרת טיסה שביצע מעל הגן הלאומי "עבדת" שבנגב, התעופף נשר מהקן בו שהה ולא שב מאז לקנן במקום.

הטייס לא כפר בכך שטס מעל הגן באותו יום, אלא שלגירסתו, טיסתו היתה מותרת, שכן היא נכללת בתוך נתיב טיסות אז"מ - אוירון זעיר משקל - ובהתאם למירשה שקיבל באותו יום מ"מודיעין טיס כחוק". בנוסף טען הטייס, כי טס על-פי התקנות, קרי בגובה 200 רגל, המקבילים ל-61 מטר, מעל הנקודה הגבוהה ביותר.

מטעם ההגנה העיד מנהל העמותה לתעופה זעירה, אשר ציין בעדותו כי למרות בקשות חוזרות ונשנות של העמותה מרשות שמורות הטבע, לא נמסרה לו עד היום מפת נקודות ההאכלה של הנשרים באזור הדרום, אלא רק באיזור הצפון. כמו כן הסביר, כי הטיסה באז"מ אינה מתבצעת באמצעות מכשירים אלא על-ידי הערכה ואמדן, ולכן מותרת סטיה קלה של 15 מטר בגובה הטיסה.

רשות שמורות הטבע, התובעת בתיק, העידה מטעמה עד ראיה, אשר טען כי הטייס נסק ועלה לגובה של בין 30 ל-50 מטר מעל פני המצוק. כאשר הגיע המטוס לאיזור המעיין, גרם לנשר המקנן על המצוק המערבי לעזוב את הקן שבו ביצה. דבר בראיות התביעה לא דיבר על נטישתו של הנשר את הקן לבלי שוב, אלא רק לזמן בלתי ידוע.

שופטת בית המשפט, טלי חיימוביץ, בחנה את העדויות השונות לעניין הסוגייה המרכזית בתיק, קרי גובה טיסתו של הטייס.
נקבע, כי לאור הסטייה המותרת של 15 מטרים בגובה, הרי שגם על-פי טיעוני התביעה שהה הטייס בטווח המותר.

במקביל, דחה בית המשפט את טענת הרשות, על-פיה גם אם טס הנאשם בגובה מותר מבחינת תקנות התעופה, הרי ששעה שטס מעל גן לאומי, היה עליו לצפות כי טיסה בגובה זה תגרום לפגיעה בגן, בחי ובנשר אשר קינן במקום.
"לא ברור לי מדוע היה על הנאשם לדעת כי הוא טס מעל לגן לאומי, בנסיבות בהן ידיעה שכזו אינה רלוונטית כלל, שכן הטיסה במסלול זה מותרת. גם אם כן, מדוע עליו לצפות כי בנתיב מעופו יקננו נשרים אשר רעש הטיסה יפריע להם. צפיות זו, אותה מבקשת המאשימה לייחס לנאשם, רחוקה מדי".

לאור האמור לעיל, לאחר שהטייס הוכיח כי טס בהתאם לחוק, ונוכח הקביעה כי לא יכול היה ממרחק של 200 רגל לצפות כי יפריע את מנוחתו של נשר, או כי יראה כי הוא עובר מעל קינו של נשר, נפסק כי לא הוכחה מחשבה פלילית מצידו, ויש לזכותו מהאישומים המיוחסים לו.