נחמו נחמו עמי

ביום ראשון חל תשעה באב, יום אבל וזכרון בו זוכרים כל תושבי ישראל את חורבן בית המקדש והגליית עם ישראל מארצו ומולדתו, בימים שלאחר תשעה באב תתחיל ההינתקות, מאות משפחות יחוו את חורבן הבית הפרטי שלהן, ביום זה יקבלו צווי פינוי ויאלצו לפנות את בתיהם מרצון או להיות מפונים בכוח על-ידי חיילים.
האם שני המאורעות הם מאורעות של אסון? אומנם תשעה באב הינו יום זכרון לאסון מהגדולים שידע עמינו בהיסטוריה שלו. אך האם גם ההינתקות היא אסון או שמא תהיה פתח תקווה וסימן לדרך חדשה ותקווה.

אין ספק כי ההינתקות הינה זעזוע חברתי מהגדולים שידעה המדינה אם לא הגדול שבהם, מאז המרד בואדי סליב בחיפה בשנות החמישים לא חש ציבור כה נבגד כה נטוש וכה לא שייך למדינת ישראל.
זעזוע בעוצמה כזו ידרוש בנייה חדשה ולא רק של בתים ווילות למפונים אלא בנייה מחדש של המרקם החברתי השסוע, בנייה מחדש של יחסי דתיים חילונים, של יחסי ישראלים מעבר לקו הירוק וישראלים בתוכו, בנייה של יחסי אח עם אחיו ויצירה של שיח אחים אשר יביא להבנות על נורמות עתידיות של ניהול מצבי משבר מהסוג של ההינתקות, כדי להיות מוכנים ומאוחדים לכל שיביא העתיד.

מדינת ישראל חייבת כוח חדש אשר יציב סדר יום חדש ואשר יוביל את הבנייה החברתית של אחרי ההינתקות, כוח אשר יוכל לגשר על הפערים שנפערים, כוח חדש אשר יהיה מקובל על כל הצדדים ויוכל ליצור ולהוות גשר שעליו יוכלו הצדדים לחצות את תהום הפילוג ולהגיע לקרקע הבטוחה של האחדות.

לא תהיה זו טעות לומר כי דווקא האנשים העומדים במרכז ההינתקות, המתיישבים ברצועת עזה בהיות רובם חובשי כיפות שומרי מצוות, מבינים את משמעות התשעה באב טוב יותר מאשר רוב תומכי ההינתקות החילונים תושבי מרכז הארץ.

ציבור אשר נגזרה עליו גזירה גרועה מאשר על משה, הרי על משה נאמר "כי מנגד תראה את הארץ, ושמה לא תבוא" ואילו על המתיישבים המפונים נגזר להגיע למקום מגוריהם לגור בו שנים ארוכות ולראות את בתיהם נהרסים ולהיפרד מהם, גזירה קשה בהרבה אשר הטראומה ממנה תורגש למשך שנים ארוכות.

ולמרות כל האמור, דווקא האנשים העומדים להיות מפונים מבתיהם הם שיהיו אחראים לתוצאות ההינתקות, ברצותם יתפנו תוך מיצוי המחאה הדמוקרטית המותרת לפי חוק וברצותם יפרו כל חוק ינהגו חלילה באלימות כלפי אחיהם ויגרמו למשבר נורא ופילוג בעם.
בידם ובכוחם להוכיח כי ישראל הינה מדינה יהודית דמוקרטית, כי הניסיון שעמדנו בו לפני אלפיים שנה משפיע על התנהגות העם עד היום, בידם ובכוחם להוכיח כי למרות כל שנאמר בבוא יום מבחן ינהגו ויכבדו את הדמוקרטיה ויפעלו לפי כלליה.

תהיה זו תעודת כבוד לכוחם וליכולתם כציבור להתנתק מתדמיתם כחוסמי כבישים ועוקפי מחסומים ולהתחבר לתדמית של אזרחים שומרי חוק במדינת ישראל.

בשבת שלאחר תחילת ההינתקות יאמרו בבתי הכנסת ברחבי המדינה את ההפטרה הנפתחת במילים "נחמו נחמו עמי יאמר אלוקיכם", האם העם בישראל יצא לדרך של פילוג והמשך הכאב או שמא ימצא נחמה מן טראומת ההינתקות, יתאחד ויצא לדרך חדשה המשלבת ערכי יהדות ודמוקרטיה?

נקווה כי לאחר קיץ 2005 נוכל לומר כולנו כי חזינו בהיווסדה של מדינת ישראל החדשה, מדינה יהודית דמוקרטית מאוחדת המגדירה לעצמה גבולות מוגדרים המספקים ביטחון ועתיד חיובי לתושביה.