עתירה: אל תהרסו את בתי הכנסת ברצועה

בעתירה שהוגשה לבית הדין הגבוה לצדק (יום א', 14.8.05) מבקשים הרב ישי בר חן מהישוב אלי סיני ונח פיל פולברג מירושלים, המתמחה בצילום תיעודי של בתי כנסת ברחבי העולם, למנוע את הריסת בתי הכנסת בישובים היהודיים ברצועת עזה.

בעתירה אשר הוגשה באמצעות עוה"ד פרופ' מיכאל קורינאלדי וגלעד קורינאלדי, מתבקש בית המשפט להוציא צו ביניים האוסר על ראש הממשלה, אריאל שרון, שר הביטחון, שאול מופז ומנהלת ההינתקות להתחיל בהריסת בתי כנסת עד לדיון בעתירה לגופה.

סעיף 7 בהחלטת הממשלה מיום 6.6.04 קובע כי תכולת בתי הכנסת בישובים הישראלים ברצועת עזה תפונה, באשר למבני בתי הכנסת נאמר כי: "ככלל, לא יושארו בתי המגורים של המתיישבים ומבנים רגישים, לרבות בתי כנסת".

העותרים טוענים, כי לבתי כנסת יש ערך דתי-היסטורי-תרבותי ואומנותי, ועל כן החלטתה הסתמית של הממשלה, כהגדרתם, שהתייחסה לעניין הריסת בתי הכנסת כבדרך אגב, נוגדת את עקרונות היסוד של המשפט הישראלי והבינלאומיים. כבר בדברי הפתיחה לעתירה מעירים העותרים כי אין בהגשת עתירה כל מטרה לסכל או לעכב את החלטת הממשלה ליישום תוכנית ההינתקות.

מבית המשפט מבקשים העותרים לבטל את סעיף 7 להחלטת הממשלה או לבחון חלופות להריסת 26 בתי הכנסת שביישובים המפונים, ובפרט בנוגע ל-4 בתי כנסת בעלי ייחוד ארכיטקטוני ייחודי הקיימים ביישובים נווה דקלים, עצמונה, גני טל וכפר דרום. "כל אלה נבנו בעמל, מקוריות, מחשבה ויצירתיות, במשך שלושה עשורים", מציינים העותרים.

עוד מעלים העותרים את הפרדוקס לפיו "בתי הכנסת נשמרו בכל רחבי העולם, ואין ממשלה בעולם אשר מעלה על דעתה כיום להרוס מבנים אלו, גם במקומות בהם מספר היהודים קטן ביותר. יתרה מכך, ממשלות רבות בעולם, אף בעולם המוסלמי, מקדישות ומשקיעות משאבים כלכליים לשימור בתי כנסת יהודיים, אף שאינם פעילים, במסגרת המחוייבות הבינלאומית לעקרונות יסוד במשפט הבינלאומי ביחס לשמירה על אתרים דתיים וכן משיקולים פנימיים בין-מדינתיים".

לדברי העותרים, חלופות אפשריות הינן העתקת המבנים לתחומי מדינת ישראל או השארת המבנים תוך עירוב גורמים בינלאומיים שישגיחו על שמירת המבנים ויאפשרו ביקור במבנים אלו כאתרים בעלי ערך תרבותי-היסטורי. כחיזוק לטיעוניהם מציינים העותרים את בית הכנסת "שלום על ישראל" ביריחו ואת קבר יוסף בשכם אשר נשמרים על-ידי כוחות פלשתינים.

מבחינה משפטית מציינים העותרים את עיקרון השמירה על המקומות הקדושים אשר קיים במשפט המנדטורי ובמשפט הישראלי כעיקרון יסוד, את חופש הדת והפולחן כזכות יסוד במשפט הישראלי ואת החלטות עצרת האו"ם במשפט הבינלאומי בדבר שמירה על המקומות הקדושים. לטענת העותרים, החלטת הממשלה נוגדת את עקרונות היסוד של המשפט הישראלי והמשפט הבינלאומי והיא אינה סבירה ואינה מידתית.

לבסוף טוענים העותרים, כי בשימור בתי הכנסת יש משום הקלה על כאב המפונים והיבט חינוכי ראשון במעלה. "הריסה גורפת ומסיבית של אתרי דת ומבני בעלי היבט אומנותי, גם במסגרת מהלך מדיני, יש בה כדי לפגוע בחינוך הנוער ביחסו לנכסי ואוצרות תרבות וערכי סובלנות בין-דתית בין העמים והדתות השונות, ערכים בהם העולם המערבי וכן מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית מקדישים משאבים בלתי נדלים לצורך הטמעתם בקרב הנוער", נכתב בעתירה.

עו"ד גלעד קורינאלדי, המייצג את העותרים מסר: "פגיעה והריסת בתי כנסת היא פגיעה ביהודים וביהדות. בנסיבות אלה, ראוי כי דווקא מדינת ישראל, שהינה מדינה יהודית, תיתן את דעתה לחלופות אפשריות על פני הריסת המבנים".