היום לפני 52 שנה, ב-12 באוגוסט, 1953, נחקק חוק חינוך ממלכתי.
מיד עם הקמתה, חוקקה מדינת ישראל את חוק לימוד חובה, המחייב כל ילד וילדה ללמוד במערכת החינוך מגיל 5 - גן חובה. [כיום חל חוק חינוך חובה עד כיתה י'].
בשנת 1953, כאמור, נחקק חוק חינוך ממלכתי (שעודכן בשנת 2000), שקבע לא רק את זכות הילדים לחינוך, אלא גם את הערכים ואת הארגון של מערכת החינוך, כמערכת המעצבת את אזרחי העתיד.
עד לקבלת החוק, בשנים הראשונות אחרי הקמת המדינה, הייתה מערכת החינוך מבוססת על זרמים מפלגתיים ורעיוניים: החינוך הכללי, החינוך הדתי (הפועל המזרחי), החינוך לילדי עובדים (תנועת העבודה וההסתדרות הכללית) והחינוך החרדי לסוגיו.
החוק קבע למעשה תוכנית לימודים אחידה לכל מערכת החינוך, וביטול שיטת הזרמים בחינוך. החוק אסר על פעילות מפלגתית בבתי הספר וכן קבע נהלי רישום תלמידים לבתי ספר על-פי חלוקה לאזורים.
החוק בא ליצור מערכת חינוך אחת נייטרלית מבחינה אידאולוגית ומפלגתית שתחנך את התלמידים על-פי "ערכי תרבות ישראל והישגי המדע". כן נקבע כי בתי הספר יחנכו את התלמידים ל"אהבת המולדת ונאמנות למדינה ולעם ישראל, על אימון בעבודה חקלאית והמלאכה, על הכשרה חלוצית ועל שאיפה לחברה בנויה על יסודות חירות, שוויון, סובלנות, עזרה הדדית ואהבת הבריות".
כמו כן החוק נועד לרכז את כלל הסמכויות על חינוך ילדי ישראל בידי שר החינוך ולצמצם את האוטונומיה של בתי הספר. לשר החינוך ניתנו סמכויות מרחיבות מאוד הכוללות סמכות להתערב בתוכנית לימודים, לסגור בתי ספר, לקבוע תוכניות השלמה מיוחדות לתוכנית הלימודים ולהכריז על בית ספר ניסוי.
בחוק החינוך הממלכתי נכללים החינוך הממלכתי והחינוך הממלכתי-דתי, לשניהם תוכנית אחידה אך בתוספת השלמות של תכנים חינוכיים דתיים לחינוך הממלכתי-דתי.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה