עונשו של רפ"ק סילברמן יעוכב עד תום הדיון בערעורו

בית המשפט העליון קיבל (10.08.05) את בקשתו של אריה סילברמן, קצין המשטרה שהורשע בעבירות של מרמה, הפרת אמונים ושיבוש מהלכי חקירה במסגרת פרשת האזנות הסתר של עפר נמרודי, לדחות את ריצוי העונש שהוטל עליו עד לתום הדיון בערעורו.

סילברמן הורשע בית משפט השלום בתל-אביב ביולי השנה בעבירות שיוחסו לו, ונגזרו עליו שנה וחצי מאסר בפועל, שישה חודשי מאסר על תנאי, וקנס כספי בסך 50 אלף שקלים.

השופטת רחל גרינברג העבירה ביקורת קשה על קשריו של סילברמן, ששימש אז כקצין בכיר ביחב"ל, עם נמרודי בזמן חקירתו בפרשת האזנת הסתר, ואף במהלך המשפט עצמו.

בין השאר תואר סילברמן כ"איש משטרה שסרח וכשל לאורך זמן, בהתנהלות שהייתה אמורה לרצות את נמרודי, ממניעים של אינטרסים אישיים שעמדו לנגד עיני הנאשם".

סילברמן הגיש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב ערעור הן על הכרעת-הדין והן על גזר הדין של בית משפט השלום. בד בבד, הגיש בקשה לעיכוב ביצוע גזר-הדין, וזאת עד למתן פסק-הדין בערעורו. מאוחר יותר, דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה, וסילברמן החליט לערער על ההחלטה לבית המשפט העליון.

במסגרת ערעורו, טען בא-כוחו של סילברמן, כי אם לא יעוכב ביצוע גזר-הדין עד לשמיעת הערעור, הרי שלמעשה נחרץ כבר עתה גורלו ויסוכלו מראש תוצאותיו. ניסיון החיים והפרקטיקה מלמדים, כי לעיתים מדובר בשנים עד שערעורים מסתיימים בבית המשפט ולפיכך, יתכן מצב בו אם המערער יחל בריצוי עונשו, עד שיסתיים הדיון בערעורו, הוא כבר יסיים לרצות את עונשו. לעניין חומרת העבירה נטען, כי העבירות בהן הורשע סילברמן הינן מסוג עוון, אינן מקימות חזקת מסוכנות ואין נשקפת כל סכנה מכיוונו לשלום הציבור.

כמו-כן, יש בידי סילברמן להראות, כי ערעורו מושתת על נימוקים מוצדקים, אשר יש בהם כדי להשפיע על תוצאות הערעור, ולפיכך ראוי לעת עתה להימנע מהתחלת ריצוי העונש, עד שיתבהר מצב העניינים.

מנגד, התנגדה בא-כוח המדינה לבקשה. נטען כי המקרה מתגלגל בין הערכאות השונות כבר כשש שנים, יש להביא לסיומו, ואין כל שיקולים מיוחדים המצדיקים את עיכוב ביצוע גזר-הדין. בנוסף, אמון הציבור מחייב שליחתו של סילברמן למאסר, משום שביצוע עונשו נדחה ונדחה ובכך יש פגיעה במראית פני הצדק.

בראשית פסק דינו, קבע שופט בית משפט העליון סלים ג'ובראן, כי שאלת עיכוב ביצועו של פסק-דין כוללת בתוכה, בין השאר, שיקולים כגון: חומרת העבירה ונסיבות ביצועה, אורך תקופת המאסר שנגזר על הנאשם, סיכויי ערעורו, קיומו או היעדרו של עבר פלילי לנאשם, אופן התנהגותו במהלך המשפט, ומגוון נסיבותיו האישיות הרלוואנטיות בבחינת עניינו.

"הכלל הוא, כי יש להתחיל בריצוי העונש מיד לאחר מתן גזר-הדין, אלא אם כנגד הכלל עומדים שיקולים המצדיקים חריגה ממנו. הכלל הרחב בדבר ביצוע מיידי של עונש המאסר, נשען על האינטרס הציבורי באכיפה אפקטיבית של החוק...
דחיית מועד ריצוי העונש היא אומנם היוצאת מן הכלל, ויש בה כשלעצמה כדי לגרוע מן האפקטיביות שבאכיפת נורמת ההתנהגות, שהמשפט הפלילי בא להגן עליה למען האינטרס הציבורי, אולם יש מקרים בהם ראוי לעשות כן".

בעניינו של רפ"ק סילברמן, קבע בית המשפט, כי למערער אין עבר פלילי, ההליכים המשפטיים בעניינו מתנהלים כבר מספר שנים, והוא התייצב לכל הדיונים אשר התקיימו בעניינו מאז הוגש כנגדו כתב האישום לפני שש שנים.

אשר-על-כן, בהתחשב בנסיבות המקרה, אופי העבירה, הערעור על ההרשעה, ואורך תקופת המאסר שהושתה עליו, בחר השופט ג'ובראן להיענות לבקשתו של סילברמן ולעכב את ביצוע גזר-הדין.