משרד החקלאות ישלם פיצוי לאחר ששחט עדר של פלשתיני

מדינת ישראל תשלם סכום של 250,000 ש"ח פיצויים למשפחת רועי צאן הגרים מעבר לקו הירוק, זאת בעקבות שחיטת עדר המשפחה ובו 242 כבשים, עיזים וטלאים. כך קבע (יום ג', 9.8.05) בית המשפט השלום בירושלים בתביעה שהגיש נעמאן מחמד מחמוד ג'בארין, רועה צאן תושב השטחים נגד רשות הטבע והגנים, משרד הביטחון, משרד החקלאות ואחרים.

ב-26.3.03 רעה ג'בארין את עדרו בסמוך לקו הירוק. אל המקום הגיעו חיילי הנח"ל ואחריהם פקחי רשות הטבע והגנים. כן הגיע צוות מג"ב למקום שתפקידו היה לטפל ברועים.

בהתייעצות טלפונית עם הווטרינר ד"ר בוריס אבן-טוב הוחלט להעביר את הצאן לבית המטבחיים "מרבק" באיזור התעשיה בבאר-טוביה. הרועים ובהם ג'בארין היו במקום וציינו בפני החיילים שהעדר בבעלותם אך אלו רק הזמינו אותם להגיע ביום שלמחרת למחסום תרקומיא לחקירה.

לאחר יומיים נשחט העדר בבית המטבחיים. מנהל בית המטבחיים, בנצי כהן, טען בעדותו כי העדר היה במצב לא משופר ולא היו עליו קופצים. על-פי רישומי בית המטבחיים, נשחטו 242 כבשים, עיזים וטלאים. המחיר שהתקבל בעקבות מכירת הבשר עמד על 44,000 ש"ח. לטענת משפחת ג'בארין נותרו עשרות טלאים בני יומם אשר רובם הגדול מתו בהעדר חלב אם.

בפסק הדין שהתקבל (יום ג') בבית משפט השלום בירושלים קובע השופט אברהם טננבאום, כי אכן העדר נמצא בתוך שטחה של מדינת ישראל כאשר הגיעו אליו החיילים אך מדובר ב"מאות מטרים בודדים".

לעניין הוראת הווטרינר, ד"ר אבן-טוב, על שחיטת עדר קובע השופט נחרצות כי זו לא היתה סבירה. מהעדויות שנשמעו בבית המשפט עלה, כי תפיסת העדר היתה תוך הפרת ההנחיות והנוהלים שהוציא מנהל השירותים הווטרינריים. עוד העיד מנהל בית המטבחיים כי העדר שהגיע היה מיועד מלכתחילה לשחיטה וכי נמכר לסוחר הבשר עוד בטרם נשחט.

"אין לי אלא להתפלא על התנהגות הנתבעים לאחר שנתפס העדר", כותב השופט טננבאום. "הכלל הוא כי הרשויות צריכות להיות נקיות בכל מעשיהם. רשות ציבורית איננה מעלימה ו/או מסתירה את מעשיה אלא מכריזה עליהם בריש גלי. על הנתבעים היה להודיעם (לבני משפחת ג'בארין, נ.י.) כי העדר נלקח כעת להשמדה על-פי הוראת רופא וזכותם לפנות לעורך דין ולבית המשפט אם ברצונם להתנגד לכך".

בית המשפט מזכה את רשות הטבע והגנים מאחריות לשחיטת העדר ומרשיע את משרד הביטחון, משרד החקלאות, חוקר מרחב דרום, קרן יוסי ואת ד"ר בוריס אבן-טוב. בפועלה האחראית הישירה לכל אותן נתבעים היא המדינה ועליה מוטל תשלום הפיצויים.

בית המשפט קבע פיצויים בסך 202,000 ש"ח בגין שחיטת העדר, 50,000 ש"ח בגין הנזקים העקיפים שנגרמו למשפחה. עוד קובע בית המשפט החזר הוצאות בסך 10,000 ש"ח ושכר טירחת עורך דין בסך 50,000 ש"ח.

לבסוף מותח השופט טננבאום ביקורת נוקבת על התנהלותם של הנתבעים: "במקרה שלפנינו, נעשה שימוש במכשיר המשפטי המכוון לבריאות הציבור על-מנת ללמד את התובע שלא לרעות בשדות המדינה. השאלה שבה דנו היא למעשה מדוע שלחו הנתבעים את העדר לשחיטה במקום להחזירו לשטחים? האם המטרה אכן היתה חשש לבריאות הציבור - או שמא המטרה היתה "ללמד לקח" את התובע ורעיו למען יראו וייראו ולא ירעו יותר בשדות לא להם? אמת, התובע הפר את החוק, אולם השכל הישר היה מחייב הענשתו (קנס למשל) ולא הענשת העדר וכריתת מטה לחמה של משפחתו".