העליון: לא יתקיים דיון-נוסף בפרשת הנער שרצח ילדה - העליתי כבר, אריה. מופיע פעם שניה

בית המשפט העליון דחה (03.08.05) את עתירתו של נער, שהורשע ברצח ומעשה סדום בילדה בת חמש, לקיים דיון נוסף בעונש שהוטל עליו, שנקבע ל- 15 שנות מאסר בפועל.

על-פי המתואר בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי, הגיעה הנרצחת, ילדה כבת חמש, במהלך חודש מרץ 2003, למכולת בה שהה הנער, ואשר היתה בבעלות משפחתו. לאחר שרכשה חבילת סוכר יצאה את המקום, אולם בעודה יורדת במדרגות, תפס אותה הנער והכניס אותה בכוח, ובניגוד לרצונה, לחדרו, שם ביצע בה מעשה סדום. הילדה החלה לצעוק לעזרה, ובתגובה הלך הנער והביא סכין מהמטבח הצמוד, ואז החל לדקור אותה בכל חלקי גופה.

באותו זמן צלצל פעמון החנות, והנער יצא מהחדר ושירת את הלקוח שהגיע. לאחר מכן חזר לחדר והמשיך לדקור את הילדה עד שגרם למותה. סך הכל נמצאו על גופתה של הקטינה-המנוחה 31 סימני דקירה.

מאוחר יותר, במטרה להסתיר את מעשיו, השליך הנער את גופת הילדה מבעד לחלון אל חלקה המוסתר של חצר הבית, ואז נפנה לנקות את החדר ולהכניס את בגדיו למכונת הכביסה.
רק לאחר שהחלו החיפושים אחר הילדה, התוודה הנער בפני אחיו על המעשה ופשעו התגלה.

בחודש מאי 2003, כחודש וחצי בלבד לפני יום הולדתו הארבע-עשרה, הודה הנער במעשים והורשע בעבירות רצח ומעשה סדום בכוונת אינוס. ב"כ של הנער ביקשו מבית המשפט כי יגזור את עונשו בטרם ימלאו לו ארבע-עשרה שנים, וזאת כדי שיוכל ליהנות מן ההגנה הקבועה בחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), לפיה "קטין שבשעת גזירת דינו טרם מלאו לו ארבע-עשרה שנה, לא יוטל עליו מאסר".

אלא שבשל עיכוב בהכנת תזכיר המיבחן, נשמעו טיעוני הצדדים רק באוקטובר אותה השנה. בית המשפט המחוזי החליט להחמיר עם הנאשם מעבר לעונש אותו ביקשה התביעה להטיל , וגזר עליו חמש-עשרה שנות מאסר בפועל ושלוש שנים על תנאי.

הסניגוריה הגישה ערעור על גזר-הדין, אשר נדחה בבית המשפט-העליון. מאוחר יותר, הוגשה הבקשה לקיום דיון נוסף בפרשה, בנוגע לשתיים מן השאלות שנדונו בפסק-הדין: שאלה אחת נסבה על פירושה והיקפה של ההגנה בחוק הנוער כלפי מי שטרם מלאו לו ארבע-עשרה שנים, ושאלה שנייה נסבה על חובתו של בית משפט להזהיר נאשם כי בכוונתו להחמיר עימו מעבר לדרישתה של התביעה.

המישנה לנשיא בית המשפט העליון, מישאל חשין, קבע, כי הסוגיה הראשונה כבר נבחנה במסגרת ערעורו של הנער, ונדחתה, לאחר שנמצא כי הן מלשון החוק והן מתכליתו עולה כי המושג "שעת גזירת דינו של הקטין" מתייחס למועד בו נגזר דינו בפועל ולא המועד בו הוחל בהליכי גזירת הדין.
"עצם העובדה כי נקבעה הלכה חדשה, המרחיבה במידת מה את גדריהן הפרשניים של ההלכות הקודמות, אינה מקימה כשלעצמה עילה לקיומו של דיון נוסף".

לגופו של עניין נקבע, כי :"הסוגיות שמעלה העותר בעתירתו לובנו אפוא בבית המשפט העליון בהרחבה ובמישרין, ואתקשה לדעת מה חוכמה יוסיף הדיון הנוסף לעניין. יתר-על-כן, הכרעתו של בית המשפט הכרעה היא הנובעת במישרין הן מהוראות החוק, הן מפסיקת-עבר שעסקה בסוגיות קרובות של קטינים שהורשעו בביצוע עבירות".

לגבי שאלת חובתו של בית המשפט להזהיר נאשם שעה שמתכוון הוא להחמיר עימו מעבר למה שדרשה התביעה, פסק השופט חשין, כי במקרה הנוכחי קיים בית המשפט המחוזי את חובת האזהרה, ולכן גם בשאלה זו אין מקום לדיון נוסף.

בסיכום דבריו מציין בית המשפט, כי "הלכה פסוקה וידועה היא כי הליך הדיון הנוסף לא נועד למתן פתרון לשאלות תיאורטיות שהכרעה בהן לא תשפיע על זכויות בעלי הדין".
לאור המסקנה כי גם אם היתה מתקבלת העתירה, לא היתה משתנה התוצאה המשפטית בעניין, קבע בית המשפט כי אין זה מן ראוי לקיים הליך של דיון נוסף - ודחה את עתירתו של הנער.