העליון: לא יתקיים דיון נוסף בפרשת הנער שרצח ילדה

בית המשפט העליון דחה (03.08.05) את עתירתו של נער, שהורשע ברצח ומעשה סדום בילדה בת חמש, לקיים דיון נוסף בעונש שהוטל עליו, שנקבע ל-15 שנות מאסר בפועל.

על-פי המתואר בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי, הגיעה הנרצחת, ילדה כבת חמש, במהלך חודש מרץ 2003, למכולת בה שהה הנער, ואשר היתה בבעלות משפחתו. לאחר שרכשה חבילת סוכר יצאה את המקום, אולם בעודה יורדת במדרגות, תפס אותה הנער והכניס אותה בכוח לחדרו, שם ביצע בה מעשה סדום. הילדה החלה לצעוק לעזרה, ובתגובה הלך הנער והביא סכין מהמטבח הצמוד, ואז החל לדקור אותה בכל חלקי גופה.

באותו זמן צלצל פעמון החנות, והנער יצא מהחדר ושירת את הלקוח שהגיע. לאחר מכן חזר לחדר והמשיך לדקור את הילדה עד שגרם למותה. סך הכל נמצאו על גופתה של הילדה 31 סימני דקירה.

מאוחר יותר, במטרה להסתיר את מעשיו, השליך הנער את גופת הילדה מבעד לחלון אל חלקה המוסתר של חצר הבית, ואז נפנה לנקות את החדר ולהכניס את בגדיו למכונת הכביסה.
רק לאחר שהחלו החיפושים אחר הילדה, התוודה הנער בפני אחיו על המעשה ופשעו התגלה.

במאי 2003, כחודש וחצי בלבד לפני יום הולדתו ה-14, הודה הנער במעשים והורשע בעבירות רצח ומעשה סדום בכוונת אינוס. סניגוריו ביקשו מבית המשפט כי יגזור את עונשו בטרם ימלאו לו 14, וזאת כדי שיוכל ליהנות מן ההגנה הקבועה בחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), לפיה "קטין שבשעת גזירת דינו טרם מלאו לו 14 שנה, לא יוטל עליו מאסר".

אלא שבשל עיכוב בהכנת תזכיר המבחן, נשמעו טיעוני הצדדים רק באוקטובר אותה השנה. בית המשפט המחוזי החליט להחמיר עם הנאשם מעבר לעונש אותו ביקשה התביעה להטיל, וגזר עליו 15 שנות מאסר בפועל ושלוש שנים על תנאי.

הסניגוריה הגישה ערעור על גזר-הדין, אשר נדחה בבית המשפט העליון. מאוחר יותר הוגשה הבקשה לקיום דיון נוסף בפרשה, בנוגע לשתיים מן השאלות שנדונו בפסק-הדין: שאלה אחת נסבה על פירושה והיקפה של ההגנה בחוק הנוער כלפי מי שטרם מלאו לו 14 שנים, ושאלה שנייה נסבה על חובתו של בית משפט להזהיר נאשם כי בכוונתו להחמיר עימו מעבר לדרישתה של התביעה.

המישנה לנשיא בית המשפט העליון, מישאל חשין, קבע כי הסוגיה הראשונה כבר נבחנה במסגרת ערעורו של הנער, ונדחתה, לאחר שנמצא כי הן מלשון החוק והן מתכליתו עולה כי המושג "שעת גזירת דינו של הקטין" מתייחס למועד בו נגזר דינו בפועל ולא המועד בו הוחל בהליכי גזירת הדין.

לגבי שאלת חובתו של בית המשפט להזהיר נאשם שעה שמתכוון הוא להחמיר עימו מעבר למה שדרשה התביעה, פסק השופט חשין כי במקרה הנוכחי קיים בית המשפט המחוזי את חובת האזהרה, ולכן גם בשאלה זו אין מקום לדיון נוסף.